מילה של ברטה
  מאת אלעד שהם

שתף:
 
 
 
 
 
 

חברת גראפס קיימת כבר 3 שנים עם מטרה ברורה – לקדם את תרבות המשקה הנפלא הזה בישראל. עבודה לא פשוטה בהתחשב בסטיגמה הקשה שדבקה בו בעקבות היסטוריה של משקאות באיכות ירודה שהקשר ביניהם לגראפה איכותית קלוש ביותר. האיש שעומד מאחורי המיזם הוא יואב שמעוני, הבעלים והשף של פיקולה פסטה, בר גראפה ויין שמתחבא לו בשקט ברחוב בן יהודה בתל אביב כבר יותר מעשור. יואב מחזיק מבחר עשיר (ולא שפוי) של גראפות ותפריט יין עם דגש כמובן על יינות איטליה. המבחר מכיל הרבה הפתעות והמחירים מפתיעים לטובה עוד יותר. גראפ'ס עשו עבודה נפלאה עם מזקקת פולי ובהחלט פתחו את השוק לגראפה איכותית. עם הזמן נוספה מזקקה קטנה ומקסימה שנקראת פרנצ'סקיני שמייצרת אמנם גראפה פחות מעודנת מפולי (ויש כאלה שיאהבו אותה יותר בזכות זה), אך איכותית לא פחות ומעט יותר שפויה במחיר. ואז הגיע ברטה...

מזקקה משפחתית שהוקמה ב- 1947 בכפר ניצה מונפראטו ע"י הבעלים וראש המשפחה פאולו ברטה. המזקקה מייצרת סביב המיליון בקבוקים בשנה ומתמקדת בעיקר בגראפות המיושנות בבאריק עם קריצה והשפעה חזקה מקוניאק. בברטה מייצרים כמובן גם ברנדי, וערבובים מעניינים של כל מיני תזקיקים (פרטים בהמשך). במזקקה מאמינים שהגראפה צריכה להיות "נאמנה לזן" ולשקף את האיכויות שלו ומקפידים לזקק כל זן ענבים בנפרד, גם אם בסוף מחליטים לערבב חלק מהם. מתוך 12 המוצרים ששתינו חמישה היו זניים לחלוטין עם יתרון ביתי לזני פיימונטה - מוסקטו, ברברה ונביולו. תהליך היישון בחבית הוא ארוך בצורה משמעותית כשבכל שלוש שנים הגראפה או הברנדי עוברים לחבית חדשה, גם כאן רוב מה ששתינו היה בין שמונה שנים ומעלה עד ברנדי בן 21.

לכבוד ההשקה של גראפת ברטה, הגיע לארץ מנהל השיווק של המזקקה ג'יובאני בוקינו והעביר טעימה מאלפת.

וילה פראטו הן הגראפות הבסיסיות של המזקקה. הGiovane היא הצעירה שבהן. גראפה לבנה, בלנד של גראפות מהזיקוק האחרון שנעשה ביקב. הElevata היא אותה גראפה לאחר 24 חודשי יישון בחבית.

Villa Prato, Grappa Giovane
בלנד של גראפות מנביולו, ברברה ודולצ'טו. באף הדרים, קליפות הדרים, שקדים ומרציפן. מאוד מאוזנת וחלקה. בהחלט אחת מהגראפות הלבנות הטובות ביותר ששתיתי וללא ספק המעודנת ביותר. עוצמה ואלגנטיות.

Villa Prato, Grappa Elevata
ספטקום דומה של הדרים עם תוספת של עלי תה. רחבה יותר, חמה יותר ועם סיומת מרירה. בין השתיים אהבתי יותר את הביאנקה.


שתי הגראפות הבאות הן גראפות זניות מהסדרה האיזורית. שתיהן עוברות יישון של 12 חודשים בחבית.

Sant’ Antone
100% מוסקטו. באף אינפוזיה של פירות ופרחים. בפה עושר ואחיזה עם סיומת מרירה.

La Angello
100% ברברה. אף של פירות בשלים, משמש ואפרסק. חלקה, נעימה וחנפנית בפה עם חמיצות טובה.
שתיהן טובות מאד אבל את המוסקטו אהבתי יותר.


ועכשיו לחגיגה האמיתית...

Tre Soli Tre 2002
גראפה על טהרת הנביולו שמגיע משלושה איזורים – אלבה, ברברסקו וברולו. מכאן גם מגיע השם. גראפה מיושנת 8 שנים. מורכבת מאוד, עוצמתית ואלגנטית. האחיזה של הנביולו מורגשת היטב. ארומות אדמתיות עם קקאו ווניל.

Roccanivo 2002
100% ברברה. גראפה מיושנת 8 שנים. בחירה סלקטיבית ביותר של חומר גלם. באף שוב הריח הקלאסי של קליפות הדרים עם תוספת של ארומות אלון, שוקולד, קרמל ותאנים. איזון מדהים בין האף לפה. עוצמתית אך עם זאת סופר אלגנטית. ללא ספק אחת האהובות עלי בטעימה.

Bric del Gaian 2002
100% מוסקטו. גראפה מיושנת 8 שנים. אף קלוי ואדמתי ופה שמפציץ אותך בעושר של טעמים – מתיקות, חמיצות, מרירות ובסוף מעט חריפות. סופר טעימה ומעניינת. כנראה יש לי חולשה למוסקטו.

Magia 2000
בלנד של ברברה, ברקטו ומאלווזיה. גראפה מיושנת 10 שנה. עושר אינסופי באף של פירות יבשים – משמש וצימוקים כהים, מרציפן, וניל וקוקוס. בפה אחיזה איתנה עם טעמים של קרמל וסוכר חום. הרגשה חמה על הלשון. מרירות טובה בסוף.

Paulo Berta 1990
בלנד של נביולו וברברה. גראפה מיושנת 20 שנה. (שוב..) עושר ארומתי של קפה, מוקה, קקאו, טבק, וניל ותבלינים. גוף מלא, חלק ואלגנטי. טעימה אך מאד יקרה.


ברנדי ועוד...

Cassaloto 1982
ברנדי מיושן 25 שנה. מזוקק מיינות נבחרים מאיזור פיימונטה. Cassaloto הוא שם הרחוב בו נמצאת המזקקה. יבש מאוד ומורכב עם סיומת ארוכה.

Acquae Vitae 1988
ברנדי מיושן 20 שנה. זיקוק של יינות נביולו, מוסקטו וברברה מובחרים מאיזורי DOCG של פיימונטה שרוכשים במזקקה לצורך הכנת הברנדי. ארומות של פריחה ודבשיות, צוף ושזיפים. חלק, טעים ומכשף. אם לשתות ברנדי – זאת הבחירה שלי.

Composita
בלנד של – שימו לב – גראפה ביאנקה, גראפה מיושנת, ברנדי ותזקיק פירות. אכן בלנד הזוי מעט. כל מרכיב מיושן בנפרד 12 חודשים לפני הערבוב. מעניינת ומיוחדת אמנם אבל פחות ממוקדת בטעם מכל השאר. נשארתי מעט אדיש אבל יכול להיות שזה בגלל כל הגראפה ששתיתי...

בנוסף צפויות להגיע בקרוב לארץ ה- Elisi - גראפה מיושנת מבלנד של ברברה וקברנה סוביניון, וה- Unica – גראפה ביאנקה מבלנד של ברברה ופינו נואר. טעמתי את שתיהן בפיקולה פסטה לפני כחודש והן פנטסטיות. יש למה לחכות.


ועכשיו לסוגיית המחיר...

בכוונה לא ציינתי מחירים והשארתי את הנושא לסוף. בכל מה שקשור לרמת הגראפה בהחלט ברור איך ברטה מיצבה את עצמה כמזקקה איכותית , אך המחירים לצרכן הסופי הם בהחלט יקרים מאד. אבל מי שיעריך ויהיה מוכן להתפנק במסעדה על דז'סטיף שעולה בין 60 ל- 150 ש"ח בהחלט יקבל תמורה מלאה ויותר לכספו. כל מה שנשאר עכשיו זה לשכנע אנשים לעבור מרמי מרטן לברטה, ולקוות שהמיסוי ההזוי על המוצרים האלה בארץ ירד בזמן הקרוב.
לכל הכתבות     הוסף תגובה
שתף: