לאחרונה שהיתי בניו יורק, בה התקיימה תערוכת טעימת יינות ישראליים מטעם המכון הישראלי לייצוא ומשרד המסחר. הרעיון שעמד מאחורי התערוכה היה, להראות את תהליך ההתקדמות אותו עברה תעשיית היינות הישראלית לאורך השנים ולהראות לציבור שתעשייה זו ראויה לתפוס מקום טוב יותר בסקטור היינות מעבר ליינות הכשרים המצויים בחנויות היין האמריקניות, כמו כל מדינה ים תיכונית אחרת דוגמת יוון, קפריסין או לבנון.
בעבר, נרשמו כמה ניסיונות להניע את תעשיית היין וייבוא היינות לארה”ב, בכדי לקדם ייצוא יינות ישראליים לארצות הברית. רובם הגדול של הניסיונות כשלו, בשל אינטרסים אישיים של כמה מהשחקנים המרכזיים בתעשייה. בעבור עשרים מהיקבים הלוקחים חלק בתערוכה הנוכחית, הייתה זו הפעם הראשונה מזה שנים, בה הם התאגדו לשם הגעתם המשותפת לאירוע יחיד.
האירוע החל ב-11:00 בבוקר (יום ג’ 03.02.09). קהל המבקרים זרם לאירוע מרגע פתיחת הדלתות, עד למצב בו ניסיתי להדריך 3-4 אנשים במקביל (מביע משאלה שיצמחו לי ידי תמנון לכבוד האירוע), מתעדכן בכל רגע מי טועם מה ומסביר את מאפייניו של כל יין שנטעם. הקהל היה מנומס ומבין עניין ואהב את מה שטעם וראה בתערוכה.
היינות שהצגתי היו פומה בלאן, ויונייה, עלמה, שיראז, זינפנדל וקברנה רזרב. רציתי להימנע מהצגת יינות מרלו ושרדונה שכן ניחשתי נכונה כי יהיו רבים מהם מיקבים אחרים בתערוכה. כל מציג היה מוגבל להצגת ששה יינות בלבד, ושאיפתי הייתה להציג כמה מהכוכבים הנסתרים יותר של היינות הישראליים המיועדים לייצוא.
ב-12:00, כשעה לאחר פתיחת דלתות התערוכה, מרק סקווירס המסקר את יינות אגן הים התיכון מטעם מבקר היין רוברט פרקר נתן הרצאה אודות יינות ישראליים עבור אורחי התערוכה. מרגע שידעתי שסקווירס יעניק הרצאה באירוע הייתי מודאג. חשתי כי אנו זקוקים לקדם את היינות המוצגים. כיוון שעשינו דרך ארוכה על מנת למכור את מוצרנו וכי חשוב שיגיע אדם אשר מסוגל אכן לחוות דעה הוגנת לקידום היינות הישראליים. לצערי, חששותיי התגלו כמוצדקים. בראשית הרצאתו, הובעה עמדתו בנוגע, ליינות הישראליים שלהם סטיגמה שלילית בשל “קללת” הכשרות והתפיסה המחברת ביניהם לבין יינות קידוש סירופיים ומתוקים. לאחר מכן, הוא המשיך בהרצאה כיצד יקבים ישראלים יוכלו לשפר את תוצרתם בכדי להיכנס לשוק האמריקני. אם הרצאה כזו הייתה ניתנת לאנשי תעשיית היינות בישראל, טענות אלה היו מוצדקות. אך ההרצאה ניתנה ללקוחות פוטנציאליים, במעמד בו היה צורך לשכנע אותם מדוע כדאי לקנות יינות ישראליים ולא מדוע להימנע מכך. זהו, לדעתי, תוצר של תכנון לקוי של מארגני האירוע אשר אפשרו לדבר מעין זה לקרות באירוע המיועד לשיווק וקידום היינות הישראליים.
מאוחר יותר בתערוכה, כאשר סקווירס ערך את סיבוב טעימת היינות באירוע, נמלאתי שוב חששות מאחר שבעבר, תלה סקווירס לא פעם את הכותרת ‘מצועצעים’ על יינות היקב, והעניק להם דירוג נמוך יחסית. כאשר הוא טעם את יינות דלתון בביקורו בארץ, הוא דיכא את נעמה (נעמה מועלם, הייננית הראשית של יקב דלתון) ואף אותי, כאשר לאחר טעימת המרלו הוא הביט בנעמה באמרו שזהו “הסגנון שלך, זו זכותך”. כאשר סקווירס הגיע לשולחני היום, התלבטתי אם לגשת ולהנחות אותו או לא. בכל מקרה, הוא הגיע ושאל אילו יינות כדאי לו לטעום ואני עניתי שאני לא בטוח שכדאי לו לטעום יינות שלנו כלל, לאחר שלא אהב את היינות שלנו בעבר. לכך הוא הודה שאני צודק, אך שהוא סקרן לראות כיצד יקבים ישראלים מתפתחים.
לא היה לי דבר להפסיד, שכן גם כך הוא תפס את יינות היקב כגרועים. נתתי לו לטעום על פי הליין-אפ שהכנתי מראש. להפתעתי, הוא העדיף כמה מהיינות החדשים ואכן הודה בתהליך התקדמות שעבר היקב. נשמתי לרווחה… מארק, אם אי פעם תקרא את הבלוג הזה, אוריד את התמונה שלך כלוח מטרה.
היום המשיך עם טעימות נוספות עד 16:00, אז הפסקה בת שעתיים ולאחר מכן- אירוע צדקה עבור עמותת על”ם - ארגון למען ילדים ונוער במצוקה. בראותם כי כל תעשיית היין נמצאת בחדר אחד, המארגנים ניצלו את ההזדמנות וביקשו מאיתנו להישאר ולמזוג יינות לאירוע הג’אז שנערך מאוחר יותר באותו ערב, עבור הקהל הרחב. בשמונה בערב כבר היינו גמורים ומופתעים מהעובדה שלא מזגנו הרבה יין. אני יכול להתחייב לכך שאם האירוע היה נערך בישראל, לא היה נשאר אפילו בקבוק יין אחד.
קריאת עידוד למיכל נאמן ממכון הייצוא ולחנה קמיונסקי ממכון המסחר הישראלי - שהרימו אירוע מאורגן ומשומן.
נ.ב, חנה - אנא ממך, מצאי מורה ראוי לאנגלית עבור הממונה עליך, זה ממש לא ראוי שאדם המקושר למסחר מול ארצות הברית, יהיה בעל כישורי שפה זרה חלשים כל כך.
אני טס ללונדון - אם מזג האוויר יאפשר, כדי לדווח על טעימות עם המפיץ שלי לממלכה המאוחדת.
* תירגמה מאנגלית - שיר פורטל
