הnightbus הוא מרחב עם חוקים אחרים, אי וודאות מטרידה מעט לגבי האנשים שמקיפים אותך, אקסקיוז מי וסורי על כל נגיעה אקראית במישהו במעבר, ותחושה שאמנם זה לא באמת מסוכן אבל אתה לא יודע מי מולך, ואתה יודע שתאורטית כמעט כל מצב אפשרי.

עולים בטוטנהאם קורט רואד, הנהג חתום בקופסת זכוכית, מוגן מנקמתם של השיכורים, הפריקים והאימו’ס, מדומם מנוע כל אימת שנוסע מסרב לשלם, או ששני נערים הלומי אלכוהול הולכים מכות, מצלמות אבטחה מתעדות את הפעילות, שלטים גדולים אוסרים על שתיית אלכוהול. הקומה השנייה היא שטח ההפקר, הרחק מעינו האפאטית של הנהג, אנשים לוקחים באף מעל גבי מסעד הכיסא שלפנים, חבורת צעירים קולנית עולה באחת התחנות, מעבירים ביניהם ג’וינט וקוראים לילד בחליפה ועניבה, הי, Bruv, למה אתה יושב לבד, בוא תצטרף אלינו, מאיפה אתה? הי, קורא אחד מהם, אני מכיר שירים בישראלית, ומזייף: יחד לב אל לב נפתח ונראה, עבדתי במחנה קיץ של יהודים באמריקה הוא מסביר, מה אתה קורא שם? שואל הנער עם הסאספנשיין שמחבר בין הנזם לעגיל בגבה, בוקובסקי, אתה מכיר? לא, מה זה, ואני מתחיל להקריא:

drunk on the dark streets of some city,
it’s night, you’re lost, where’s your
room?
you enter a bar to find yourself,
order scotch and water.
damned bar’s sloppy wet, it soaks
part of one of your shirt
sleeves.
It’s a clip joint-the scotch is weak.
you order a bottle of beer.
Madame Death walks up to you
wearing a dress.
she sits down, you buy her a
beer, she stinks of swamps, presses
a leg against you.
the bar tender sneers.
you’ve got him worried, he doesn’t
know if you’re a cop, a killer, a
madman or an
Idiot.
you ask for a vodka.
you pour the vodka into the top of
the beer bottle.
It’s one a.m. In a dead cow world.
you ask her how much for head,
drink everything down, it tastes
like machine oil

לא שומעים צועקת אלכוהוליסטית דדנית מהספסל האחורי, שלובשת משהו שנראה כמו מעיל צה”לי, אני מגביר את הקול וממשיך

you leave Madame Death there,
you leave the sneering bartender
there.
you have remembered where
your room is.
the room with the full bottle of
wine on the dresser.
the room with the dance of the
roaches.
Perfection in the Star Turd
where love died
laughing.

Charles Bukowski - Big Night On The Town, Bone Palace Ballet, p. 57.

מחיאות כפיים שמהדהדות בחלל האוטובוס שהתמלא, כמנסות לשבור את הסוריאליזם, והם ממש נכנסים לקטע, הם מבקשים עוד שיר ואחר כך עוד אחד, העייפות של משמרת בת 15 שעות מתחילה להכות בי, ואני אומר לעצמי שאין מצב שאני יושב באמצע הלילה באוטובוס בלונדון ועורך ערב הקראת שירה לילדים דלוקים שהלקסיקון שלהם מורכב מהמילים Oi וbruv   ואני נזכר בשיחה ההזויה שהייתה לי עם דיטר לפני שיצאתי מהמסעדה, שהסביר לי שכבר ברור לכולם שאני סוכן מוסד והעבודה הזאת היא רק הכיסוי שלי, שהרי ליהודים יש את כל הכסף בעולם, אז איזה הסבר אחר יש לי לכך שאני צריך לעבוד.

2006 Cidre de Glace, Domaine Leduc-Piedimonte, Québec, Canada
הדבר הראשון שצריך לומר על יין הקינוח המגניב הזה זה שהוא בכלל לא יין. Ice Cider, הוא המצאה יחסית חדשה, ייחודית לקוויבק, הבציר הראשון יצא לשוק ב1996. התעשייה התפשטה מהר וכיום יש עשרות יצרנים בקוויבק המייצרים סיידר-קרח. תהליך ההפקה מזכיר ייצור יין-קרח; מניחים לתפוחים להישאר על העצים עד בוא החורף וקוטפים אותם בטמפרטורה שיכולה להגיע עד מינוס 15. הסחיטה האיטית מתבצעת בעוד שהתפוחים קפואים, מה שמשאיר את המים בתוך התפוח והנוזל הנסחט מכיל בעיקר סוכר, חומצה ומומסים אחרים. העסיס הנאסף מועבר למיכלי נירוסטה החשופים לקור של עד מינוס 25 וכך נעשה זיקוק נוסף של העסיס. לאחר מכן מתסיסים על ידי הוספת שמרים. רק בשביל לקבל מושג, בשביל למלא חצי בקבוק (375 מ”ל) בשיטה הזו צריך לסחוט 12 ק”ג תפוחים. ד. לדוק-פיידימונטה הוא אסטייט משפחתי קטן וצעיר, וזה הבציר השלישי שלהם.

רשמי טעימה:
צבע צהוב אדמדם מושך וצלול, מזכיר פסיטו מוסקטו, באף הרבה תפוחים (מה חשבתם) אבל תערובת של תפוח מתוק, חמוץ ואפוי, צימוקים וריח אדמתי מגניב למדי, משולב עם קצת קליפות הדרים. בפה חומציות מאד טובה מאזנת את רמות הסוכר הגבוהות (145 גרם לליטר) עד כדי כך שעם האלכוהול הנמוך 10.5% מתקבל משקה שהייתי אומר שכמעט יורד יותר מדי בקלות, טקסטורה עשירה על גוף קל-בינוני, חוצמזה, טעמים של תפוח (שוב) אגס וקליפת לימון ופירות טרופיים כמו אננס ובננה עם סיומת מרירה משהו של קינמון וציפורן.

בשורה התחתונה היין טעים בטירוף, מחליק וכיפי ומסקרן ונותן תמורה מצוינת לכסף, 25 דולר קנדי אם שאלתם, שזה בערך 80 שקל, כלום כסף בשביל התמורה, שווה גם פי שתיים מזה. למיטב ידיעתי אין סיידר-קרח בארץ בכלל, אבל אם אתם מכירים מישהו שקופץ לקנדה כדאי לבקש ממנו שיחזור עם בקבוק.