אני מסכים.
יינות ישראל נמנים עם העלית של יינות העולם , ועולים ללא ספק על יינות first growth מהמדוק, על יינות בורגונדי ויינות עמק הרון (אולי ה- LA LA של גיגל מצליחים בבצירים טובים שלהם להשתוות לשיראז של קאיומי).
ועכשיו ברצינות…
את אף אחד לא מעניינים תחרויות יין. היחידים שנחשבים הם מבקרים בינלאומיים כמו בויין אדבוקט וויין ספקטייטור (נכון גם הם לא מושלמים) ואצלם יינות ישראלים בקושי מגרדים ציון 90 ביום טוב. מרבית היינות הישראלים דומים זה לזה ומציגים בשלות יתר, כבדות וטיפול מוגזם בעץ. אם אני רוצה להוציא 250-350 ש”ח על יין טוב אני צריך לבחור בין בארולו טוב משנה גדולה (קלריקו, סקבינו , קונטרנו-פנטינו) , יין ספרדי כמו אליון 2001 או 2004 , שטונף דה פאפ כמו ויו טלגרף 2005 או 2007 וגם כמה אוסטרלים כמו דארנברג דד ארם, נון אקליפס ויש עוד דוגמאות רבות לבין יין ישראלי כמו אלכסנדר , E של עמק האלה , בכלל אין התלבטות מה תהיה הבחירה (ולצערי היא אינה כחול לבן).
אני פחות חזק ביינות במחירים נמוכים יותר אבל קשה לי לחשוב על יין ישראלי שייתן תחרות סבירה לרוקבר שיראז, לליראק של מורדורה ויינות אחרים מעמק הרון או לריזלינגים הגרמניים המופלאים שחלק גדול מהם נמכר במחירים של יינות שרדונה ישראלים. .
כשבאמת שותים את היינות שהזכרתי (וספק אם מר רביד טעם אותם) הטענות הנ“ל נראות פשוט מגוחכות. ובאמת סליחה על הנימה התוקפנית.
אני מחשיב את עצמי לפטריוט ומשתדל מתי שניתן לקנות כחול לבן. אני מנסה מדי פעם לקנות יינות ישראלים במחירים שונים (קברנה ויינות סינגל ויניארד של ירדן, רקנטי , שאטו גולן , יתיר , קלו דה גאט) וגם מקבל הרבה יינות פרימיום ישראלים במתנה (אני רופא וחלק ממטופלי מחבבים אותי) . אני חושב שתעשיית היין הישראלית עדיין מפגרת אחרי העלית של העולם , וחוטאת פעמים רבות ביומרנות יתר. ייתכן שהאקלים הישראלי אשם במידה רבה (אם כי גם באוסטרליה חם , ועדיין מפיקים משם את הגראנג’).
בכל זאת כמה נקודות אור - אני מחבב מאוד את ההייטס ויין של רמת הגולן שנמכר במחיר סביר, גם הקברנה סוביניו מסדרת ירדן נותן בדר”כ תמורה טובה. הגננד וין והשרדונה של קסטל הם יינות ראוים מאוד שמראים יציבות כבר עשור ומחיריהם עולים במתינות (הרגנד וין מעט יקר לטעמי לטעמי אך עדיין בגבולות הטעם הטוב). נהיניתי בזמנו גם מהאלטיטיוד 720 של ברקן (נדמה לי בציר 2003 או 2005) וגם מחירו בהחלט סביר.
שנה טובה .

כבוד ,כבוד ,כבוד אכן ישנם יינות ישראלים ברמות הגבוהות ולראיה
הזכייה הנהדרת הזו.

הכי מעצבן אותי זה לא שותה לבן. רב האוכל שאנחנו אוכלים ביום יום הולך עם לבן ולא עם אדום וההתעקשות הזאת לפעמים משקפת בורות וחסרת הבנה אבל המטרה זה לחנך את אותם בורים לפעמים זה גם מצליח.

מסכים עם ידידי ליאור ללא קשר על הדיון המתיש והלא נגמר הזה של מחירי היין. שמחתי לראות שזכיתם אפילו עם ריגוש קל בימים אלה שמדינתנו עולה רק באור הפוליטי הלא כל כך מחמיא. המשיכו כך.

מברוק ליקבי כרמל. אני פשוט אוהב את היין הזה בהצלחה!!!

M for “my yellow tail..”

בלי קשר לדיון על מחירי היין - מבּרוּק ענק, כל הכבוד!

וואי, דרור, ואני לא האמנתי כשאמרת שאתה עובד קשה
עכשיו אני מבטיחה לא לפקפק יותר…
(ותכתוב עוד…)

תגובה מאוחרת, מעניין אם אני לא זורה מילים לרוח. אז קודם כל משהו בעניין ארומות דובדבנים. ראשית, יש לדובדבנים ארומה מובהקת, גם אם קלושה, במיוחד אם הם בשלים מאוד. שנית, כשאני מדבר על דובדבנים בחיך, בדרך כלל אני מדבר על משהו שמזכיר קירש, לא בהכרח במתיקות, אלא בחיבור בין פרי למשהו עצי-טחוב. אבל זה פרט שולי. הבעיה שלי היא עם הניסיון לדיכוטומיה בין סובייקטיבי/אובייקטיבי. למה פרופיל של ארומות לא יכול להיות אסוציאטיבי? ועוד יותר מפריע לי הניסיון להגיד לי, בתוך טועם, איך להבנות את ההתרשמות שלי על ציר של אובייקטיביות/סובייקטיביות. אני רוצה להתייחס למה שעל פניו נראה אובייקטיבי, ולהוסיף גם התרשמות אישית, ולנוע ביניהם, ולייצר מתוך זה התרשמות מורכבת. לא תרשה לי?

בקרוב: מיון גרגרי שעורה בתהליך הכנת הבירה החדשה Mia-Beer…