אדוני השופט
אני לא יודע למה קוראים לצוות הבוחנים בתחרות הידע פרס ירדן - ‘שופטים’. שופט הוא אדם שתפקידו להכריע בסכסוך המובא בפניו ואילו הבוחנים בתחרות ידע נדרשים בסך הכל להעריך את רמת הידע של כל אחד מהמתמודדים בתחרות. האמת היא שבסופו של דבר השיפוט נעשה על ידי הצוות המסכם את מספר הנקודות שצבר כל אחד מהמתמודדים כאשר ברור שקריטריון ההחלטה הוא שמי שצבר את מירב הנקודות הוא הזוכה. פשוט, לא? בשביל זה לא צריך שופטים, מספיק מחשב ותוכנת אקסל… כך או כך היה לי את הכבוד, להשתתף בתחרות פרס ירדן 2009 כ- ‘שופט’ - כך בפירוש כתוב היה על התג שקיבלתי בכניסה ליקב רמת הגולן.

דבי שוהם
התאספנו, כל ה- ‘שופטים’ באודיטוריום שביקב לקבל תדריך מפי דבי שוהם, מנהלת מערך ההדרכה של יקבי רמת הגולן שארגנה את התחרות השנה. את דבי שוהם הכרתי לפני שנים רבות. חבר לעבודה ספר לי שלבנו יש ידידה ש’מבינה’ ביין ועובדת כסומליה במסעדה ‘בליני’ שליד מרכז סוזן דלל. אני זוכר שהגעתי למסעדה עם אשתי ועוד זוג וכששאלתי מי זו דבי הופיעה בחורה קטנה עם פני פוקהונטס (האינדיאנית הצעירה בסרט המצויר של וולט דיסני) שיודעת לדבר על יין יותר מכל צעיר אחר שפגשתי עד אותו יום. את הארוחה אני לא זוכר אבל את היין כן - דבי עשתה לי אז היכרות עם ה- ‘פאלאצו דה לה טורה’ - תחילתה של ידידות מופלאה עם יינות איטלקיים. דבי שארגנה, כאמור, השנה את תחרות פרס ירדן סגרה מעגל במובן מסוים שכן היא עצמה זכתה במקום מכובד באחת התחרויות הראשונות של פרס ירדן לפני שנים.

עמיתי המלומד
אם יש נושא שאני מרגיש ש’מגיע’ לי לשפוט בו הוא נושא יינות ישראל - אחרי הכל כבר כמה שנים טובות אני כותב על הנושא הזה אצל ישראל פרקר. אלא שתחנת שיפוט בנושא יינות ישראל לא הייתה הפעם ושובצתי לתחנה בשם ‘גידול וייצור יין’. לא שיש עם זה בעיה, כי גם על הנושא הזה שמעתי מיליון הרצאות והסברים, אבל כשהתבשרתי מי עמיתי לתחנת השיפוט הזו, שמחתי אך גם חששתי מעט. אורי חץ הוא לא סתם מבין בגידול וייצור יין, אורי חץ למד את זה, מתעסק בזה, חי מזה ונחשב לאחד הטובים בתחום. אבל ככל שחשבתי על כך הבנתי את החכמה שבזיווג הזה - מקצוען פלוס חובב - ואפרט בהמשך.

התחנה ‘שלנו’
“גידול וייצור יין - לחובבי יין ומוכרנים - אורי חץ ואבי הלוי” הכריזה דבי שוהם בתדריך. “יש לכם עד רבע שעה לניבחן”, הוסיפה דבי והמשיכה: “שבע דקות לנושא גידול: מהו המושג טרואר, מהם הגורמים שמשפיעים בכרם על איכות היין, הדלייה, טיפולים בכרם, מזיקים ומחלות, טיפול אורגני וסוגי אדמות. אחרי כך יש לכם עוד שמונה דקות על תהליכי ייצור של יין, ומכיוון שאי אפשר לשאול על הכל תבחרו נושא מבין ארבעה: ייצור יין אדום, יין לבן, יין מבעבע או יינות קינוח”. חשבתי לעצמי כמה טוב שרשימת הנושאים הועברה אלי מבעוד מועד, והבטתי בסיפוק ברשימת השאלות שהכנתי בפנקסי הקטן לאחר שעברתי בבית על כתבות שכתבתי במשך השנים בנושא.

חמש שעות עם אורי חץ
אורי חץ הוא אדם רציני. עזבו את זה שהוא שנון ומצחיק כזה, כשזה מגיע לעבודה מתגלה אדם אחר לגמרי. השאיפה שלו לשלמות ולדיוק בפרטים, כפי שהתגלתה במהלך השעות שבילינו יחד, מסבירה את היינות המצוינים שהוא עושה. לצורך כתיבת הפוסט הזה עברתי על המחברת שרשמתי בזמן התחרות ובדקתי את הציונים שנתן כל אחד מאיתנו לכל ניבחן וניבחן - הפערים הגיעו לעיתים עד עשר נקודות. במובן מסוים היה כאן סימפטום השוטר הטוב והשוטר הרע… אבל כשמישהו ידע את החומר כמו שצריך - אורי פירגן בציון, ועוד איך. בתום כל בחינה ערכנו דיון והגענו להסכמה על הציון המשוקלל כאשר ברוב במקרים אני מושך את הציון למעלה. בסך הכל מדובר בתחרות ידע בין חובבי יין - דחילק אורי… מעניין לציין שבסופו של דבר היה מתאם די טוב בין הראשונים בתחנה שלנו לבין אלו שזכו במקומות הראשונים בתחרות.

האדם כמגבלה לאיכות היין
הייתי רוצה לסיים במשהו שאמר ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן, שבוע קודם לשלב הגמר בתחרות פרס ירדן, בעת השקת הקצרין 2004. שונפלד סיפר על מומחה אמריקאי שמייעץ ליקבי רמת הגולן מזה כשנתיים וביקר באזור כמה פעמים. בין היתר שאל אותו שונפלד האם הוא רואה מגבלה לאיכות היין שניתן לייצר באזור רמת הגולן. “רצינו להיות בטוחים ששווה לנו להשקיע כל כך הרבה במחקר ופיתוח באזור”, הסביר שונפלד. המומחה השיב שאין כל מגבלה והאזור בהחלט מתאים לייצור יינות מצוינים. “כיוון שכך”, אומר ויקטור,  “אנו בדעה שהאדם, לא הטבע, הוא המגבלה לאיכות היין שאנו עושים ולכן ככל שנלמד ונבין טוב יותר את נושא גידול היין נסיר את המגבלה ונצליח לייצר יינות יותר ויותר איכותיים”. כמה יפה.

הפוסט הזה חובר על ידי Avi Halevi ופורסם ביום Wednesday, March 18th, 2009 בשעה 10:41 תחת הקטגוריות אבי הלוי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב פוסט כתגובה בבלוג שלך ולשלוח טראקבאק.