שבת, 15/8, יום בציר ראשון בשאטו גולן - וויונייה.
530 ק”ג מ 1.24 דונם, 23 בריקס, 6 גרם חומצה, ריח פלפל שחור וכורכום במסחטה.
אחרי הבציר, הסחיטה והניקיונות, קפצתי עם גבי לכרם שלו ליד קיבוץ סאסא לראות את הנטיעות החדשות שלו.
נכנסנו לשטח וגבי בדק את מצב הגדר החשמלית - המתח הנמוך לא בישר טובות. אשר יגורנו בא לנו ומייד לאחר קבוצת עצי זית התגלה לנו מחזה מזוויע. שתי פרות פרצו לחלקת המוסקט ואכלו ביסודיות את השתילים בני היומיים. רובם נותרו קרחים לחלוטין וחלקם אף מוטלים בשטח לאחר שפשוט נתלשו מהקרקע ע”י הפרות. קשה לתאר את עוגמת הנפש של מי שנטע רק אתמול את הכרם הכי מושקע, יפה ומבטיח בארץ וכעת עומד מול שדה הקטל הזה.

לאחר שהברחנו את הפרות וגבי צרח על הבוקר של קיבוץ סאסא (שהפרות שלו הן אלו שחדרו לכרם) ותיקן את הגדר החשמלית, החלטנו שעד שסאסא יתקנו את גדר הבקר שלהם ביום ראשון, ניאלץ לישון בכרם. המחשבה שהפרות עוד עלולות לחדור שוב לכרם והפעם לחרב את חלקת הגרנאש שבוואדי הקטן היתה כבר באמת בלתי נסבלת.
השעה היתה כבר תשע כשהגעתי הביתה לראש פינה להתקלח (בכל זאת זה היה יום בציר, כן?) ולקחת שק שינה וציוד הכרחי - מחבת ברזל, חמאה, מלח ופלפל, ארמניאק ושתי עגבניות. אתם מבינים, החלטנו שצריך להוסיף איזשהו ממד סימבולי וטקסי לליל השימורים הזה ומה יותר ראוי מלאכול חתיכת פרה… עברתי בדוריס קצבים ובחרתי חתיכה של 800 גרם אנטרקוט שאולי היה מהעדר של סאסא ואולי לא ומיהרתי חזרה לכרם. פגשתי את גבי בכרם בעשר והחלפנו את אברם - יד ימינו של גבי בכרם - שהשאיר לנו בירושה מדורה קטנה מאחוריו.

את הסימבוליקה השלים גבי בבקבוק בוקסטל 2004 וב 11 בלילה מצאנו עצמנו - גבי, נטשה ואנוכי -  ישובים בחלקת הגרנאש הצעירה והמפוארת שלו אוכלים בשר מהחיות שאת פלישתן אנו מנסים למנוע ושותים יין מהזן שעליו אנו מנסים להגן (הארמניאק היה סתם בשביל ה”פלומבה”..).
שארית הלילה עברה בשקט, נטשה נבחה קצת פה ושם אבל הפרות לא נכנסו ובארבע לפנות בוקר קמתי ונסעתי חזרה לשאטו גולן לבצור את הרוסאן שלי.
הבוקסטל אגב לא היה משהו…

הפוסט הזה חובר על ידי Uri ופורסם ביום Thursday, August 20th, 2009 בשעה 5:28 תחת הקטגוריות אורי חץ. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב פוסט כתגובה בבלוג שלך ולשלוח טראקבאק.