בתגובה לדברי נתן לפשיץ

“אני אוהב את הירקות שלי טעימים, נקיים ויפים. האורגניות שלהם לא מעניינת אותי. אם המזיקים פוגעים - צריך להשמיד אותם, אם הריסוס מפריע צריך להפסיק אותו מספיק זמן לפני הקטיף - פשוט וקל.”

1.על היופי והניקיון
נתן ידידי: גם אני אוהב את הירקות שלי טעימים ויפים. אני אוהב את המלפפון שלי יפה - קטן ומעוקל עם קצת שערות וחריצים - כמו הר טרשים, וטעים - מתפצח ומתוק ומפיץ ריח - כמו אחו פורח. ככה אני אוהב גם את היין שלי.

היופי במלפפון וביין הוא יופיו של הטבע. של אותה ערבוביה מטורפת של סימטרייה וחוסר סימטרייה ושל משחק בין תבניתיות לאמורפיות שלא ניתן לתארם בשום משוואה מתמטית ועם זאת הם תמיד נדמים לנו הגיוניים, יפים, בין אם אנו יודעים למלל זאת ובין אם לא. תאוות הניקיון שלנו לעומת זאת עומדת לא אחת בעוכרי אותו יופי. היא מוחקת את המורכבות והטירוף הללו, מתקנת כביכול את מה שכביכול פגום בו ומותירה אותו קרח מכאן ומכאן. חלק, סימטרי, אנונימי, סטרילי.

כשתאוות הניקיון או ליתר דיוק, הליכלוכופוביה, גורמת לנו לרסס ולהשמיד כל מה שזז, ועוד לחשוב שזה פשוט וקל, התוצאה ניכרת לא רק במוצרים עקרים, דומים ומשמימים אלא גם בכל הסובב אותנו - סוציולוגית ואקולוגית. בתור בני אדם, שכידוע “התברכו” במודעות ותבונה שבהן כביכול הם מותרים מן הבהמה, יש לנו אחריות להבין את המשמעויות הרחבות יותר של מעשינו ובחירותינו ולפעול בהתאם. לאפן בו מיוצר היין יש השפעה לא רק על היין אלא גם על היבטים רבים אחרים של חיינו ואל לנו לנצנץ ולהקטין ראש. לא לנו הפריבילגיה המפוקפקת הזו נתן.

השמדת כל מה שזז בשם תאוות הניקיון אינה יפה ליופי ממש כשם שאינה יפה לסביבה. אני בהחלט משוכנע שאימוץ החשיבה וחלק מדרכי הפעולה של החקלאות האורגנית ושל הגישה ברת הקיימא ייטיב גם עם יופיים של היינות וגם עם עתידינו בכלל.

2.על הגישה האורגנית
הגישה האורגנית כפי שאני (ורבים אחרים, צרכנים כיצרנים) רואה אותה, אינה מדברת רק על האינדיבידואל ובריאותו אלא גם על כל הסובב אותו וכתוצאה מכך על כל בני האדם על הכוכב שלנו. ישנה קונספציה מאחורי הגישה האורגנית המדברת על חקלאות ברת-קיימא במסגרתה אנו בוחנים את כל מעשינו על פי השאלה: האם ניתן להמשיך לאורך זמן לקיים את האנושות על פני הכדור באפן זה (אפשר לראות בה פרפראזה על הצו הקטגורי של קאנט). הפרדיגמה החקלאית הרווחת כיום מתעלמת לא אחת משאלה זו ומשאירה חותם מאוד גדול על הסביבה. יחד עם פעולות אנושיות נוספות הנובעות מאותו סוג חשיבה מהווה פרדיגמה זו איום על עתידינו - הפיסי כמו גם התרבותי. החקלאות ברת הקיימא לעומת זאת בוחנת דרכים למזער את החותם הזה ובכך להיטיב את סיכויינו לשרוד. ההבנה שמשאבי כדור הארץ הנם מוגבלים ושיכולת המערכת האקולוגית להתמודד עם זיהומים מוגבלת גם היא, שומה שתגרום לנו לעשות בהם שימוש מושכל, מתון ואחראי. כלומר את מידת ניצול המשאבים וזיהום הסביבה יש לבחון לעומת התועלת.

מהו אותו חותם עליו אני מדבר? ובכן, שאריות חומרי ריסוס ודשן המגיעים למי התהום ולשרשרת המזון כולה הם ההיבט הכי מוכר אולם לא תמיד המשמעותי ביותר. הדשן הקונבנציונלי לדוגמא מיוצר מאמוניה המוחזקת במכלים ומהווה בעצמה סכנה ציבורית, ייצור הדשן מלווה בהשקעת אנרגיה גדולה ומייצר חומרי לוואי בעייתיים וכל זאת בשעה שחקלאי ארצנו נפטרים מעודפי זבל הפרות והעופות שלהם באישון לילה בצדי הדרך (ואף בשמורות טבע) במקום להופכם לדשן. היבט נוסף הנו תהליך פיתוח, אישור וייצור חומרי הדברה סינתטיים. ייצורם כרוך בשימוש בחומרי גלם מסוכנים ומזהמים ותהליך אישורם כרוך בניסויים אינטנסיביים בחיות מעבדה שונות שמוסרות את חייהן בעינויים.

ומהי אותה מטרה נעלה אשר מקדשת את אותם אמצעים תשאלו? את אותו זיהום ארוך הטווח, את השימוש המעוות במשאבי כדור הארץ ואת הריגתם בייסורים של אלפי בעלי חיים? האם מדובר במציאת מרפא למחלות קשות? בהזנת הרעבים באפריקה? לא ולא. אני ואתה נתן, לא מדברים כאן על דברים כגון אלו, אנו מדברים על מותרות. ובשביל מותרות אינני מוכן להקריב את כל המוזכר לעיל. בוודאי לא כשקיימת אלטרנטיבה מצוינת וברת קיימא. 

3. על היינות האורגניים עצמם
גם אני מוצא הבדל בין יין פגום ובין יין תקני נתן.  אני גם מבחין בין יין טעים ללא טעים אך ממה שטעמתי עד היום, לא הצלחתי לייצר קורלאציה בין התקינות לבין האורגניות.  אין כל סיבה שיין אורגני יהיה יין פגום או בעל איכות נחותה. ולראיה יינות יקב בשן - האם יש בהם פגם כלשהו? לא באלו שאני טעמתי. או לדוגמא יותר קרובה אלי - גשם לבן 2008 של שאטו גולן. היין הנו אורגני לחלוטין, גם אם ללא פיקוח ואישור (ועל כן איננו מציינים זאת), ולעניות דעתי הנו יין נקי ותקין. נסו ותיווכחו! כמו שאמרתי קודם, אני מאמין שאימוץ שקול של דפוסי חשיבה של חקלאות אורגנית לא רק שלא ירע עם איכות היין אלא אף ישפר את סיכויינו לייצר יין טעים יותר ובוודאי ובוודאי יביא לניצול יותר נכון ונבון של משאבי כדור הארץ.

על דבר אחד לפחות אנחנו מסכימים נתן: אמונה היא דבר טוב, דת היא דבר מסוכן. קיימים רעיונות ושיטות מצוינות באמתחתה של החקלאות האורגנית שכדאי לנו לאמץ אבל כמובן שקבלתם כמכלול, כדוגמה, כחתול בשק, תוך ויתור על היכולת לבחון כל מעשה באופן ביקורתי, הנה מעשה טיפשי ומסוכן.

הפוסט הזה חובר על ידי Uri ופורסם ביום Saturday, November 7th, 2009 בשעה 10:53 תחת הקטגוריות אורי חץ. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב פוסט כתגובה בבלוג שלך ולשלוח טראקבאק.