החלטתי לכתוב דווקא על יקב שיינותיו כן מיובאים לארץ, כך שלקוראים תהיה אפשרות ללגום מהם, במידה וזה יעשה חשק. למעשה, לקוראים בארץ אפילו קל יותר ממני (במובן של ללגום ממנו) ואני אסביר: כאן באוסטרליה ניתן לרכוש אותו בסופי שבוע בחודש נובמבר, ותו לו, והמבצע, איך אומרים, עד גמר המלאי. כלומר, היין יכול לאזול גם בסופ”ש הראשון. אם קראתם את הפוסטים הקודמים שלי, ודאי כבר הבנתם שמדובר ביין מיקב Noon.
היין של היקב נפלא, ורוב מבקרי היין המקומיים מסכימים איתי. אבל בזה יקב Noon לא שונה מעוד רשימה ארוכה של יקבים נפלאים בדרום אוסטרליה.
אז מה הופך אותו לשם דבר וכ”כ יוצא דופן? נכון, השיווק.בפרט הייחוד והבידול, מילות מפתח שכאלה. יקב שמשדר בעקביות שהוא לא לגמרי בטוח שהוא רוצה למכור את יינותיו בכלל, ואם כן, אז ליחידי סגולה בלבד (ע”ע חברי מועדון). זה יוצר מהומה שלמה סביב היקב, עד כדי כך שמאמצע אוקטובר כל סטודנטי החוג לייננות של אוניברסיטת אדלאיד דיברו לא על “האם” אלא על “מתי”. אכן כשהגעתי לשם, פגשתי כמה מחבריי לספסל הלימודים, מבלי לתאם מראש.

בסוף השבוע האחרון שהוא סוף השבוע השני של המכירה ביקרתי ביקב. כשהגעתי, ראיתי ניידת משטרה בכניסה ואמרתי לעצמי, הנה עוד מסיבה נסגרה. ואז ראיתי את השוטרים יוצאים עם ארגזי יין שרכשו (אני במקומם הייתי מחרים) ונוסעים לדרכם!

מבנה היקב מאוד מוקפד. עם הרבה מחשבה מאחורי העיצוב, מרשים אך כלל לא צעקני. ממבט חטוף על הכרם בו גדלים גפני שיח של גרנאש, עמוד השדרה של היינות של Noon, ניתן לראות כי אינם מרוססים במדבירי מזיקים כלשהם. בנוסף, כשביקרנו שם בדיוק סיים לרדת גשם ולכן היה ניתן לראות שחסרי חוליות לא חסרים להם, לרע ולטוב.
הטעימה והמכירה התרחשו בחדר טעימות, ושאר שטח היקב היה מלא בארגזים עם פתקים המעידים שהיין בקרוב יוצא לדרך לעוד לקוח מרוצה.

היינן, שהטעים את היין, נראה מרוצה לא פחות, כנראה לאור העובדה שכשהיינו שם, היין היחידי שנשאר למכירה היה Eclipse. היינן סיפר, שהיבול בשנה שעברה היה נמוך בעקבות גל החום הידוע לשמצה שפקד את האזור ב-2008 (כפי שהדברים נראים לי כרגע, עם 42 מעלות באמצע נובמבר, תסריט זה יחזור על עצמו גם השנה). הגפנים גדלים ללא השקיה, ולכן נתונים לחסדי מזג האוויר. בכלל, גידול הענבים נעשה כאן עם מינימום התערבות. היקב נוקט בשיטות גידול אורגניות, למרות שאיננו מוסמך ככזה.

ובכן, היינות (שהוצעו לטעימה על אף שכמו שהזכרתי ניתן היה לרכוש רק את ה- Eclipse):
2009 High Noon Rosé: גרנאש עם מעט שיראז, כחצי שנה בחביות ישנות. אם לא הייתי רואה את היין, הייתי מנחש שזה יין אדום מסוג GSM. בעל גוף מלא להפליא בשביל רוזה, עם נוכחות חזקה של גרנאש הבאה לידי ביטוי בניחוחות של תותים ודובדבנים, שמלווים על ידי חייתיות עדינה (נשמע מוזר?). הפה מאופיין על ידי טעמים של סוכריות תות על מקל, אך מאוד רענן.
Twelve Bells 2008: הבלנד ה”שני” כמו שהחבר’ה ביקב מכנים אותו. לא ספינת הדגל שלהם, אך עדיין הרבה יותר מיין הגון. בעל צבע אודם (המינרל). מפתיע בריחות של מנטה, דובדבנים וקרמל. הפה מלא בטעמים של פטל למיניו ואדמתיות, חומצה גבוהה למדי, אך מאוזנת וסיומת ארוכה.
Eclipse 2008: בהחלט מסמר הערב (הבוקר). בגלל הבצורת השנה הוחלט להוסיף לגרנאש ולשירז המסורתיים קברנה וגרציאנו. הענבים נבצרו כשהם בשלים מאוד, והתוצאה היא שפע של ארומות של פרי בשל, יחד עם עשבוניות קלה ומעט טבק ושוקולד. הפה עשיר בהתאם, מקיים את מה שהאף הבטיח, עם פירות אדומים, טאנינים מודגשים אך לא אגרסיביים וסיומת ארוכה עד מאוד.

לסיכום, זו היתה חוויה. היקב, היין והאנשים עושים חשק לעוד.אסיים פה, כי אני חייב לרוץ - זהו הסופ”ש האחרון שהיקב פתוח, ואני לא הולך לפספס את זה.

אנוכי וחבריי לספסל אשר הגיעו היישר מיקבי רמת הגולן: Leigh Ritchie ושירי רוזנטל

מסר לדורות על גבי חבית ישנה שעדיין בשימוש:
It’s called wine, said O’Brien with a faint smile.  You will have read about it in books, no doubt

הפוסט הזה חובר על ידי alex ופורסם ביום Sunday, November 29th, 2009 בשעה 3:08 תחת הקטגוריות אלכס שולקין. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב פוסט כתגובה בבלוג שלך ולשלוח טראקבאק.