המגע הראשון
זה התחיל לפני כשלושים ושש שנים. הכרתי בחורה נחמדה, היום היא אשתי, אבל מה - רומניה…  אימי הפולנייה ספקה כפיים אבל אני חגגתי. כבר בערב שבו הודענו להוריה שהחלטנו להתחתן הזמין האב הנרגש מונית ונסענו למסעדה ביפו בשם ‘לוקה’. אני זוכר שבדרכנו פנימה עברנו ליד המטבח ואז יצא לקראתנו גריל-מן מיוזע עם מגבת על הכתף והושיט יד תוך שהוא ממלמל “ערב טוב דומנו אברמוביץ”. מאוחר יותר התברר פשר הכבוד המיוחד הזה, הגריל-מן שלח לעבר שולחננו ממיטב הבשרים ובסוף הערב, בדרכנו חזרה, כשעברנו שוב ליד המטבח, עשה את דרכו שטר כסף נאה אל ידו המיוזעת.
עם המנות הראשונות, איקרה תוצרת בית, דג ספניול (קרפיון בתחמיץ) וכד’ - הוגש לנו בקבוק ירוק צר וגבוה שהכיל יין לבן יבש בשם ‘כרמל הוק’. עם המנות העיקריות: קבב רומני, נקניקייה רומנית, שאטו בריאן (סטייק פילה עם קוביית חמאה…) - הוגש עבדת אדום, היין האדום היבש של אותה תקופה. ואני, שרגיל הייתי לשתות עד אז יינות קידוש סיננתי בשקט אל זוגתי הצעירה: “היינות מקולקלים… חמוץ…”

התרדמה
אמצע וסוף שנות השבעים. אנחנו זוג צעיר שמגדל שני ילדים. למי יש יין בראש. פה ושם ארוחת צהריים עם ההורים. שוב ההוק הלבן, יין יבש חמצמץ שנעשה משלל הזנים שהיו נפוצים אז בכרמי כרמל מזרחי: סמיון, פרנץ’ קולומבר, שנין בלאן. מי שמתגעגע ליין הזה - יש כיום גירסה משופרת שלו, גם כן מיקבי כרמל: ‘רכס לבן’ - פחות או יותר אותם זנים. בויקיפדיה מצאתי: ” כרמל הוק - יין לבן חצי יבש בעל טעם חמצמץ שהיה פופולרי בישראל עד שנות ה-80. היין יוצר על ידי יקבי כרמל מזרחי ושווק כיין זול, עוד בטרם התפתחה המודעות בישראל ליין זני. בקרב יוצאי מזרח אירופה ובמיוחד בקרב יוצאי רומניה (אמרתי לכם!) מקובל היה לשתות את היין כאשר הוא מהול עם מי סודה, הקוקטיל הזה נקרא שפריץ. בפרסומת ליין כתבו: “עשה לך חוק, לארוחה כרמל הוק…”.

ההתעוררות
שנות השמונים, תקופת ערבי הגבינות והיין. היינו מארחים ומתארחים. אשתי הייתה מכינה את כדור הגבינה מצופה האגוזים של רות סירקיס (תערובת גבינות וחמאה - טעים) ואת ‘נקניק’ הגבינה הצבעוני (שוב, תערובת גבינות צהובות משובצות ריבועי פלפל ירוק וגמבה אדומה מעוצב כנקניק). בסופרמרקט היה היצע יינות זניים מגוון של כרמל מזרחי. האמרלד ריזלינג היה חביבנו וחביב הקהל. לפיקניקים הייתי קונה רוזה לשתייה בכיף וקריניאן (כן כן ההוא שכעת חוזר בגדול) ולוגם אותו מכוס פלסטיק יחד עם הסטייק בפיתה. סוף שנות השמונים יין מתחיל להיות עסק מעניין. יקבי רמת הגולן מבססים את מעמדם כמובילים את מה שנודע לימים כמהפכת האיכות ביין. על מרגלית וקסטל עוד לא שמעתי אבל הם היו שם. אני הסתדרתי מצוין עם היינות שבסופרמרקט.

סקרנות וקורס יין
תחילת-אמצע שנות התשעים. חבר (רומני, אוהב אוכל ויין - מוכר?) מזמין אותי למפגש של מועדון הלקוחות של יקבי רמת הגולן באחד מבתי המלון בתל אביב. טעימת יינות ואחר כך ארוחת ערב. חשבתי שאני בהוליווד. החיך מתחיל להכיר דברים חדשים: קברנה סוביניון, מרלו. לירוק את היין שטועמים? בזבוז! טועמים ובולעים. בסוף הערב הייתי מבושם כדבעי. טוב שבאתי עם חבר מנוסה שהסיע אותי הביתה. התחלתי להתעניין יותר בנושא וב- 1996 צדה עיני מודעה על קורס יין של בי”ס ‘אשכולות’ ששכן מעל בית המשקאות של נפתלי בתחנת הדלק ברחוב אלוף שדה ברמת גן. חמש פגישות שבועיות עם המורה ברי ססלוב ואני ‘מומחה’ ליין.

השריטה מעמיקה
עשר שנים של שכרון חושים. קורס ועוד קורס: קורס יין למתקדמים באיש הענבים, קורס יינות צרפת עם יאיר היידו, קורס יינות איטליה לא זוכר עם מי, קורס יינות בורגון עם תומר גל, קורס טעימה והערכת יין ביקב שורק, סדנאות אין ספור, ריצה מטורפת מטעימה לטעימה, מיריד ליריד. מקרר יין ועוד מקרר, הבית מלא בקבוקים גם מחוץ למקררים, בתחתית הארונות ועל הרצפה “שם קריר יותר…”.  טיול יין לטוסקנה, טיול יין לצרפת. התחביב מתרחב גם לכהילים ובירות: טעימת וויסקי, טעימת קוניאק, טעימת וודקה וטעימות בירה. מפה לשם התחלתי לכתוב על יין  באתר היין הישראלי מה שזימן עוד ועוד אירועי השקת יינות ביקבים, טעימות, כנסים וכו’.

ההתפכחות
זה נמשך כבר כמעט שנה. השריטה מתחילה להגליד, יש עוד משהו בחיים חוץ מיין. שנות היין והאוכל הטוב פלוס הרביצה מול המחשב הוסיפו למשקל אז התחלתי גם דיאטה… הורדתי תוך שנה 17 ק”ג בפיקוח דיאטנית שמרשה לי שתי כוסות יין ביום… אני מתחיל להיות צרכן יין ולא אספן יינות. השפיות בכל מה שקשור ליין מנסה להתבסס בחיי אך פה ושם יש התפרצות של השריטה. להגיד שאני נלחם בזה? ממש לא… אולי אתם תעזרו לי ויחד ננסה להכניס את עניין היין לפרופורציות. להתראות בפוסטים הבאים. לחיים!

הפוסט הזה חובר על ידי Avi Halevi ופורסם ביום Sunday, August 17th, 2008 בשעה 14:39 תחת הקטגוריות אבי הלוי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב פוסט כתגובה בבלוג שלך ולשלוח טראקבאק.