יקב יתיר - ‘סליחה שהצלחנו’
יקב יתיר הוא אחד היקבים הסימפטיים בארץ. שילוב מוצלח של יינות טובים ואנשים נהדרים. אני מניח שכולם מכירים את אתי אדרי החביבה, מנהלת הפרויקטים שהיא למעשה אשת הקשר עם הלקוחות, את המנכ”ל יעקב בן דור שמדבר אתך כמו חבר, ואת היינן ערן גולדווסר שאמר בצניעות על הציון שנתן פרקר ליין יער יתיר: “ידעתי שהיין טוב אך לא שיערתי שעד כדי כך…”.  כאשר הושק לאחרונה יער יתיר 2005 התבשרנו שמחירו לצרכן יהיה 230 ש’. הרמתי טלפון ליעקב בן דור והצעתי לו לעשות מבצע ללקוחות הוותיקים של היקב, משהו כמו 100 או 200 בקבוקים ראשונים במחיר נמוך במיוחד. “כך תשמרו על הלקוחות שלא יתרחקו ותמשיכו להיות נחמדים”, רמזתי ליעקב בן דור. יעקב הקשיב ואמר שהוא מבין על מה אני מדבר אבל הוסיף “אתה גורם לי להיזכר במה שנאמר אחרי מלחמת ששת הימים “סליחה שניצחנו…” בדיעבד, אני חושב ששגיתי. ליקב יתיר יש את מלוא הזכות למצות עד תום מבחינה מסחרית את ההצלחה.

מסעדת פיש בחוף ראשל”צ
מקום שאני מאוד אוהב. חוץ מהאוכל שתמיד טעים לי אני מאוד אוהב את דייויס, הבעלים. איש גדול עם לב רחב שמקבל את פניך במאור פנים ונותן לך הרגשה שאתה מתארח אצלו בבית. דייויס הוא איש יין וזה עושה את המקום עוד יותר אטרקטיבי. פרט לתפריט היינות העשיר והמחירים שהם בסדר גמור, מקבלים שם ברצון הבאת יינות מבחוץ וברוב המקרים, במיוחד אם אתה ‘פותח שולחן’ מוותרים לך על דמי החליצה. ערכתי במקום כבר כמה פעמים טעימות יין לחברים ולאורחים מחו”ל ותמיד היינו מרוצים. למה אני מספר על ‘פיש’ דווקא כעת? כי לאחרונה השתתפתי שם בארוחה לחברי מועדון הלקוחות של יקבי רמת הגולן ועל כך תוכלו לקרוא באתר החדש של ישראל פרקר.

אם יש משקה שמימי זה ‘אייס וויין’
אני משוגע על סוג היין הזה, במיוחד אם הוא גרמני או אוסטרי ועשוי מריזלינג. למה גרמני/אוסטרי? כי המחירים שפויים, ב- 30 יורו אני משיג אייס וויין חלומי. הקנדי יקר, לפחות 70 ד’. למה ריזלינג? כי בזן הזה מתקבל, לטעמי, האיזון המושלם בין מתיקות לחמיצות. יש ‘לי’ אתר שדרכו אני מזמין אייס וויין בכל פעם שאני נוסע לגרמניה והם שולחים לי למלון. צריך רק לבצע את ההזמנה מספיק מוקדם, יומיים שלושה קודם לכן כדי שהיין לא יגיע לאחר שאתה עוזב את המלון. שם האתר: http://www.dessertweine.de . כדאי גם להרים טלפון לפני שנוסעים ולדבר עם הבחורה שמנהלת את האתר, קרולה, ותגידו שאבי הלוי שלח אתכם. יין מומלץ: ריזלינג אייס וויין אוסטרי מיקב בשם: WEINRIEDER בציר 2002. משהו משגע, יש לי כמה כאלו באוסף. לאחרונה נסע ידיד לברלין והזמנתי עבורו ששה בקבוקים שהגיעו אליו ישירות למלון תיק תק, 200 יורו כולל משלוח. מי שרוצה את עזרתי - מוזמן.

סופשבוע ברמת הגולן
יקבי רמת הגולן ערכו אירוע גדול, כמו שהם יודעים לערוך, לרגל יום ההולדת ה- 25 של היקב. הזדמנות לחופשה קצרה בצפון. בדיעבד, הסתבר שניצלנו מנסיעה מייגעת של ארבע וחצי שעות (שילוב של מסלול לא מוצלח ופקקים, כך מספרים) שאורגנה מרידינג בת”א ליקב. לקחנו חדר במלון כפר הנופש רמות מיום חמישי עד מוצ”ש. חוויות ראויות לציון: (1) ביקור ביקב שאטו גולן - היינו ששה איש ולמרות הבציר התקבלנו ברצון. חדשות - עוד שנה שנתיים שלוש יהיה לשאטו גולן יין בסגנון פורט מהזן ‘טוריגה נסיונל’ - בציר 2008 יהיה הראשון, במו עיני ראיתי את התירוש. (2) ארוחת ערב במסעדה בשם “חווה בכפר” ברמות - אוכל מצוין. אני הזמנתי קדירה כפרית, היה מעולה, במיוחד עם האליעד 2003 מגנום שקנינו ביקב באותו בוקר. (3) מבשלת הבירה בקצרין - אהבתי את הבירה הכהה שלהם וגם האוכל בסדר, אוכל של בירות: נקניקייה עם כרוב ופירה, סטייק עוף וכד’. (4) ‘מיטשוס’ מסעדת קצבים חלום של מקום לאוהבי בשר. אכלנו שם צהריים בשבת והזמנו, אשתי ואני, ‘נתח מיטשוס’ במשקל 1200 גרם (מתאים לי יותר לספור גרמים ולא ק”ג…). זהו נתח בחיתוך מיוחד שכולל צ’אך, פילה, שייטל ופקיניה. הנתח הוגש על מנגלון קטן עם גחלים ואתה חותך ישר משם לצלחת. חגיגה. 

יינות בתחפושת
אל הכוסות הנושמות של ‘אייש’, אלו שבזכוכית שלהן יש סגסוגת נחושת שמחמצנת את היין, התוודעתי לפני למעלה משנה בחנות שלצערי נסגרה בינתיים, חנות ‘סופרייר’ בראשון לציון. באותו יום התקיימה שם טעימה של יינות אוסטרליים צעירים ועוצמתיים ולשם תרגיל השווינו בין כוס רגילה לכוס אייש. היין היה בפירוש אחר. אני לא יודע לומר במונחי טוב יותר או טוב פחות אבל יין אחר. הגעתי אז למסקנה שאני לא רוצה לשתות יין בתחפושת ולא אתקרב יותר לכוסות האלו. בפעם הבאה שנתקלתי בכוסות של ‘אייש’, היה זה בטעימת אורך של ססלוב רזרבד שערך ברי ססלוב לכתבי יין. אני לא בטוח שברי היה ער למהלך הזה ולדעתי הוא סתם רצה להיות נחמד אל מישהו שהציע לו את הכוסות לטעימה אבל התוצאות היו הרסניות, לפחות לגבי היינות המבוגרים. אם אתם לא סומכים עלי תשאלו כתבי יין בכירים שהיו באירוע. והנה לאחרונה, בטעימת יינות יקבי בוטיק שערך חיים גן באיש הענבים, שוב הכוס הנוראית הזו. צר לי על האנשים שהתפתו להשתמש בכוס הזו, לדעתי הם פספסו את הטעמים והאיכויות האמיתיים של היינות  בטעימה.

הפוסט הזה חובר על ידי Avi Halevi ופורסם ביום Sunday, September 14th, 2008 בשעה 1:17 תחת הקטגוריות אבי הלוי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב פוסט כתגובה בבלוג שלך ולשלוח טראקבאק.