חוש שלוק מעביר ערב עם קאנט - פרק ג’
26/11/2008 מאת Uriלאור הביקוש הדל ומספר התגובות ההולך ופוחת, ובנוסף למספר התלונות המגיעות למערכת דרך הצינורות הלא מקובלים (ומהטעמים הברורים), שלא לדבר על העלייה החדה בשיעור ההתאבדויות, הוחלט להקדים את פרסומו של פרק ג בסדרה “חוש שלוק מעביר ערב בכיף עם קאנט” ובכך להביא לסיומה. מאתר החדשות Wine-net נמסר כי בפשיטה על ביתו של חוש שלוקי, שנערכה ע”י שוטרי חרש של היחידה לסילוק גורמים מתסיסים, הוחרמו חומרים המקשרים את החשוד למחשבות חתרניות ובנוסף התגלה במרתפו אוסף בובות וודו של מבקרי יין נודעים. החשוד עצמו ועמו שני בקבוקי שבלי של Raveneau נמלט תוך הכחשה נמרצת של כל המיוחס שלו. טרם הוחלט אם ועל מה להגיש כתב אישום.
פרק ג - האדם, הטבע והטוויסט®
העובדה שאנו שותים יין היא אולי ההוכחה הניצחת ליתרון שבבקרת המחשבה על השיפוט החושי. לפני כעשרת אלפים שנים היו הרבה ענבים וכולם אהבו לאכול אותם: אנשים, קופים, תנים, דרבנים, ציפורים, דבורים, פטריות, חיידקים וכו’. היה זה אך טבעי מצדנו בני האדם לאסוף את כל הענבים בתחילת העונה ולהביאם למערה או לבקתה וכך להימנע מתחרותם של ששת הראשונים ברשימה. היה זה אך טבעי ששני האחרונים ברשימה בכל זאת יניחו “ידיהם” על שללינו או במילים אחרות, שחלק מהענבים שאספנו יירקב ויהפוך ליין. מצד שני היה זה תמוה למדי שאי מי יריח ויטעם מהדבר הדוחה הזה שנשאר אחרי מתקפת הפטריות והחיידקים. היה זה עוד יותר תמוה שאותו אי מי יחליט לשתות כמות הגונה דיה מן התסס הזה שתגרום לו לשכרות. מכל צורות החיים שמנינו קודם שעמדו בתור לאכול מהענבים נותר עתה קומץ קטן מאוד שיאבה לגעת בדבר שנותר (הלא הוא יין) - שתיים שלוש צורות חיים חד-תאיות וצורת חיים רב-תאית אחת הולכת (בזיג-זג) על שתיים. כל שאר החיות לא ייגעו בגועל הנפש הזה גם אם תצמידו להן אקדח לרקה.
בעזרת התבונה אם כן התגברנו על סלידתנו החושית האינסטנקטיבית מהנוזל החמוץ השורף הזה וכך זכינו ביתרון גדול בעת מחסור מול שאר החיות.
כמו כל סיפור טוב, גם הסיפור הזה מקבל טוויסט. ואני לא מדבר על החטיף המעופש והנהדר אלא על האלכוהול והשפעתו!
לאחר כמה התנסויות עם הנוזל המבחיל, גילינו שהוא משפיע על תודעתנו באפן מוזר. מסתבר שגמיעת כמויות ניכרות של מיץ ענבים רקובים מרופף מעט את שלטונה של התבונה! ממש פרדוקס קוגניטיבי!
שימו לב! התבונה היא הרי זו שמלכתחילה הייתה צריכה לשכנע את השלטון החושי להבליג על שאט הנפש שעורר בו הנוזל דמוי המדמנה, ולשתות ממנו. כעת, לאחר שעשתה זאת היא ממתינה להשפעה האמיתית לה היא ייחלה - טשטושה, או אולי מיזוגה עם החוש. כלומר, אם התבונה רוצה קצת חופש מעצמה (והאמינו לי, היא רוצה!), עליה לעבור קודם את שומר הסף ולשכנעו לשתות נוזל שעל פניו נראה, מריח, ונטעם מזיק לחלוטין. אחת שהצליחה לשכנע אותו והגיעה לרמת הטשטוש הרצויה היא מתמסרת לשלטונו. מזכיר לכם איזה סיפור מדע בדיוני? לפחות אחד!
אז התחלנו עם לידתו של קשר מסוים בין התבונה הטהורה לבין העולם החושני (אחת ממשמעויות המונח אסתטיקה), קשר אשר מאפשר לנו לא רק לתהות בעונג על קנקנו של הטבע אלא גם לשתות מקנקן זה נוזל שעל פניו מוטב היה לו לא היינו נוגעים בו כלל וסיימנו עם טשטושו או התכתו של אותו קשר ממש באמצעות אותו נוזל עצמו.
תודה על ההקשבה.