התמסחרת

מאת לי הופמן אגיב | 29/03/2021

היי.

אני לי ואני עושה את מה שאני אוהבת.

בשנת 2013 סיימתי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. סבלתי מכל רגע. ביום שקיבלתי את ציון ה"עובר" האחרון, נרשמתי ללימודי WSET רמה 2+3 בלונדון. בתקופה ההיא סיימתי את עבודתי כסומליה במסעדת שף והתחלתי לעבוד במחלקת המכירות של חברת ייבוא אלכוהול גדולה. קולגות רבים ראו במעבר לצד ה-ספק כאילו המרתי את דתי. "התמסחרת".

עכשיו תראו, הם לא טעו. אנשי מכירות מייצגים את הצד המסחרי בענף שלנו. אך האם הסיבה שהלקוחות בחרו לעבוד עם החברה אותה ייצגתי היו רק מסחריות? לפעמים כן, לרוב לא. במשך 6 שנים ניהלתי לקוחות בקו תל אביב והלקוחות האלו קיבלו שירות ברמה הכי גבוהה שיש. והמכירות? היו בהתאם. בתקופה הזו טסתי מספר פעמים בשנה לאזורי ותערוכות יין בעולם, חלק על חשבוני וחלק על חשבון החברה. לקחתי חלק בבניית פורטפוליו יבוא יין מאפס ליותר מ200 תוויות, טעמתי בממוצע 40 יינות שונים ביום, פגשתי אנשים שלא הייתי פוגשת ובעיקר היה לי החופש להצליח ולבנות את עצמי ואת המוניטין שלי כאשת יין.

עבר הרבה זמן, אני עצמאית כבר יותר משנה, ועדיין ההערות האלו מטרידות את מנוחתי. מדוע עצם רצונה של אישה צעירה (או גבר) להתקדם בענף היין נחשבת כטאבו? כלומר, האם יש רק דרך אחת נכונה? The romantic way or no way? נהפוכו! בשנים הללו למדתי התנהלות עסקית בריאה, חישוב סיכונים, עבודה עם גאנט שנתי, התמודדות עם לקוחות ולחצים וגם – סינון. מה חשוב יותר, מה פחות. על מה להתעקש ומה מלחמה מיותרת. מתי להעז, מתי לשחרר. זה נתן לי המון אומץ בניהול העסק הנוכחי, מרמת האופן בו השותפה שלי ואני מתמחרות את השירותים שלנו ועד הזכות להיפרד מלקוחות.

אני יודעת מהם הערכים שלי ואני נאמנה אליהם ולעצמי. לכן, לא משנה איפה תפגשו אותי, תדעו שאני אוהבת את מה שאני עושה, או שאני לא שם.

אז האם הם צדקו?

בגדול זה לא משנה, אבל לא. אני תמיד צודקת.


היי. אני לי ואני עושה את מה שאני אוהבת (צילום: טל אלקבס וינברום)