לוח מודעות◂ יינות חדשים פרסם מודעה חדשה

להט Garrigue רוזה 2024 – הלהיט החדש של איתי להט

במפגש חגיגי שנערך בבית "איש הענבים" בניצוחו של חיים גן, השיק איתי להט את היין החדש שלו, לראשונה רוזה. הלבנים והאדומים של איתי כבר עברו, בהצלחה רבה לטעמי, כמה בצירים ועכשיו הגיע גם זמנו של הרוזה, אשר מבוסס על מורבדר (35%), סירה (35%), גרנאש נואר (20%), רוסאן (10%), מאזור גידול גליל עליון מערבי; חמש חלקות שונות בכרם בן עיון באלקוש ובכרם פקיעין.

תובנותיו של איתי לגבי הרוזה הזה והסיבה להשקתו שנים רבות לאחר הלבנים והאדומים, יוצגו בהמשך.

קדמה להשקה, הרצאה מרתקת של אליזבט גבאי (Elizabeth Gabay), מסטר אוף וויין (MW) שמתמחה ביינות רוזה, פרסמה ספרים בנושא, כותבת בעיתוני היין החשובים בעולם ושופטת בתחרויות יין בינלאומיות.

קצרה היריעה מלצטט את כל הרצאתה, אשתדל להציג בקצרה את עיקרי דבריה.
אין הגדרה משפטית רשמית ליינות רוזה. זה שונה ממדינה למדינה ואף מחבל לחבל. בעבר, התייחסו בעיקר לצבע ולא למוצר עצמו, מרכיביו וייננות ייצורו. היסטורית, היה זה שילוב של ענבי יין לבנים ואדומים, הצבע היה תלוי ביחסיהם בבלנד ובשנת הבציר.

במאה התשע עשרה, עם התפתחות מורכבות היינות האדומים, עליהם היה הדגש והשאריות הוצאו לשוק בתור יין רוזה. השינוי הממשי התרחש באמצע המאה העשרים, במיוחד לאחר מלחה"ע השניה. הקפדה על ניקיון, כלי ייצור מודרניים, הכרה בתרבות היין והתאמת סגנונות יין למאכלים אזוריים.

בשנים הראשונות של המאה העשרים ואחת, גברה תשומת הלב ליינות הרוזה, במיוחד בפרובנס, כאשר ידוענים כאנג'לינה ג'ולי ובראד פיט הציגו לעולם את מירבאל (Miraval) ויקבים מפורסמים עשו זאת גם בלונגדוק (Languedoc), עם מחירים ברמה של עשרות אירו לבקבוק ואף למעלה מזה. העולם גילה יינות רוזה חדשים שהתחילו להתחרות בגדולי היינות האחרים.

וכאן עולה השאלה, האם רוזה יכול להיות יין פרמיום? התשובה, כפי שהוצגה לאחרונה בדו"ח של IWC (International wine Challenge) והוצגה ע"י אליזנט בהרצאתה:
"In recent years, rose wines have transitioned summer sippers to serious contenders on the global wine stage. While rose production has historically been sidelined as a secondary wine style, it is emerging as a versatile, complex, and sophisticated category. From colour specifications and winemaking innovations to emerging markets and rise of terroir-driven, aged rose wines, rose is undergoing a profound transportation".

בהמשך הרצאתה, האירה אליזבט את המרכיבים שמעלים יינות לדרגת "פרמיום". בשלות הפרי, בחירת השמרים, בקרת חימצון, השרייה, מירקם, עץ, משך זמן עד הביקבוק ויישון לאחר הביקבוק, התאמה למאכלים שונים וגם הציגה דוגמאות של הצלחות גדולות.

כאמור מעלה, הרצאה מרתקת ולא כאן המקום להביאה במלואה. מומלץ לעיין בספריה ובכתבותיה בנושא הרוזה ולהבין מדוע הגיע הזמן לראות ברוזה "קטגוריה" בפני עצמה ולא עוד יין מישני לאפריטיף, או סתם כך להתרעננות בקיץ, מבלי לפגוע בכבוד המתרעננים בקייץ הארוך שלנו.

בשלב זה עברה רשות הדיבור לאיתי להט, שהציג את היין החדש שלו, רוזה גאריג 2024

ברוח ובהמשך לדבריה של אליזבט גבאי, איתי להט הסביר כי "להט Garrigue משתייך לאסכולה ייננית הדוגלת בסבלנות ואורך רוח ומתבטאת בזמן ממושך יותר ביקב, על משקעים, בחביות. הדבר נכון לכל יינות להט וגם לרוזה, שהיחס אליו הוא כאל יין של ממש, להבדיל מגחמה אופנתית כלשהי. מתודה זו מעצימה את מורכבות היין ונועדה ליצור יין קולינרי, מורכב ובעל יכולת התיישנות".

עוד, הוסיף איתי, כי " הרוזה של 'להט' הוא גשר בין יינות להט הלבנים לבין האדומים והוא מופק מזני היקב האדומים, עם מעט רוסאן, אך בטכניקה ייננית הקרובה יותר לזו המשמשת ליינות הלבנים. Garrigue גָּרִיגָה (בעברית: שִׂיחִיָּה או שׂוּחַ) היא הצמחייה הרב שנתית שמקיפה את הכרמים. זהו גם אחד הביטויים השגורים לתיאור יינות רוזה המתאפיינים בארומה של צמחי בר וצמחי תבלין".

והעיקר, שוב חזר איתי והזכיר לכולנו את התובנה העיקרית שלו וגם של אליזבט גבאי, "להט Garrigue רוזה 2024 הוא לפני הכול יין, ולא רק צבע ורוד: הוא עשיר בטעמים, חומצי במידה, קולינרי להפליא ובעל יכולת התיישנות".
לשאלה מדוע חיכה עד כה, בעוד הלבנים והאדומים שלו כבר מוכיחים את איכותם שנים רבות, השיב איתי, ושוב ברוח ההרצאה המרתקת של אליזבט, שקדמה להשקה, כי חיכה למיצוי מלא של הרוזה כקטגוריה בפני עצמה ועכשיו, כשהוא מרגיש כי אכן, זה קורה, הגיע הזמן להציג את הרוזה שלו.

טעמתי את היין לאורך שעה ארוכה ונהניתי מאד. הצבע אינו וורוד קלאסי, אלא צבע דג סלמון. פגשתי את הצבע הזה בכמה יינות טבל (Tavel) ובהרבה יינות רוזה בדרום פרובנס, בסיור היין הנפלא עם חיים גן, אבל…כאמור, מעודדי ותומכי הרוזה ממליצים להתרחק מעט מהצבע, ואפילו ממליצים לשתות רוזה בכוסות שחורות, כדי להתנתק מהצבע המרענן ולהתעמק בגוף היין, במורכבותו, בטעמיו, בניחוחותיו בהתאמתו למאכלים שונים ועוד…

לטעמי, היין מאד נקי, חד וממוקד, טעים ונעים לחך, החומציות באיזון מלא עם שאר מרכיבי היין, הפרי בחזית, עם עקצוץ קל בלשון, אפייני מאד ליינות רוזה, העץ בהחלט נוכח, אך לא מכביד (שימוש בחביות ישנות בלבד), בבליעה מרירות מאופקת, אשר תורמת לרעננות, וסיומת ארוכה מענגת. לטעמי, בהחלט "יין קולינרי", כפי שאיתי מגדיר אותו, ולתקוותי, גם בעל כושר התיישנות. טעמתי יינות רוזה מתיישנים בפרובנס שנתנו פייט רציני לאדומים מתיישנים ואם הרוזה של איתי יעשה דרך דומה, כולנו נהנה מהתיישנותו והשתבחותו בשנים הבאות. לחיים!