לוח מודעות◂ אירוע יין פרסם מודעה חדשה

LUCIEN LE MOINE – מיזם יין יוצא דופן – כבוד והדר לטרואר

לוסיאן למואה (Lucien Le Moine) הינו מיזם יוצא דופן בבורגון, אשר הוקם ב 1999. המיזם מבוסס על רכישת מנות קטנות של תירוש, או יין צעיר, מכרמים ברמת פרמייר קרו וגרנד קרו והמשך הטיפול בהם ויישונם עד להיותם מוכנים למכירה.

נראה פשוט במבט ראשון, אבל לא כך הדבר. מתבצעת כאן פעילות מדוייקת מאין כמוה, עבודת יד במלוא מובן המילה, טכניקות ממש מדעיות, שימוש בחביות עם צפיפות עץ גבוהה מאד, אשר מותאמות אישית לכל לכל יין, ללא סינון, כמעט ללא סולפיטים, ומעקב אישי צמוד וטעימות אחת לעשרה ימים לאורך תקופת ההתיישנות.

המיזם מפיק כמה עשרות אלפי בקבוקים בכל בציר, בדרך כלל כאחת עד שלוש חביות מכל גידול (Cru), אין ערבוב בין חביות, כל חבית היא ביטוי נקי לאותו יין שמתבגר בתוכה. זה סוד הקסם שעליו מבוסת המיזם הזה. כל יין מבטא את מאפייני הטרואר ממנו הוא מגיע, ככזה הוא גם מזוהה בקרב אוהדיו וכך הוא שומר בקנאות על ייחוד מאפייניו לאורך שנים, ואולי אפילו לאורך דורות.

זוהי רק תמצית המיזם. קצרה היריעה מלהרחיב ולפרט ולרדת לכל הדקויות… התוצאה: כר פורה לאספנים, שיודעים להעריך את כושר ההתבגרות של יינות אלו ולא פחות חשוב, המחמאות של מבקרי היין והציונים שהם מעניקים להם. מבט חטוף בציוני הבצירים האחרונים מזהה שרובם נעים סביב ה 95…

במקביל למיזם בבורגון, ומתוך חיבה והערכה רבה לאזור, בעלי המיזם ירדו גם דרומה לשאטונף וגם שם הם עושים חיל.

לאחרונה השתתפתי (גילוי נאות: כלקוח מן השורה) בטעימה מרתקת של מגוון יינותיהם, משני האזורים, חלקם עם תווית גלוייה לעין וחלקם בטעימה השוואתית עיוורת, ואני חייב לציין שהייתה זאת טעימה מעשירת ידע מאין כמוה. הגעתי כמי שמבין לא רע את בורגון ואת עמק הרון, ונוכחתי שיש עוד הרבה ללמוד… מעבר לכך, האווירה הייתה מרגשת במיוחד ואני בטוח שכל הנוכחים, לרבות הייננית, בני משפחת שקד, וצוות דרך היין, חשו בכך.

אהבתי, איך לא, את כל היינות, אבל לא ארד לפרטים. עם זאת, בכל זאת כמה מילים. הגדול מכולם, לטעמי, היה ה "אשזו גרנד קרו 2020", יש בו, בגדול, את כל מה שניתן לבקש מבורגון גדול, חדות של פירות יער, מינרליות מאופקת, עפיצות קלה מעודנת, חומציות מרעננת, איזון מושלם וסיומת אינסופית… מה עוד צריך.

הוולני, הנואי סט ג'ורג' והשאמבול מוסיני מרתקים, כל אחד במאפייניו הייחודיים, אבל משלושתם אהבתי במיוחד את האחרון. פרי אדום בולט, מינרליות קלה, חומציות בולטת שנושאת על גבה סיומת פירותית ארוכה מלווה בתיבול עדין. יין נפלא לטעמי.

מאחר ואני לא מסתובב בחיי היום יום בין כרמי בורגון, קטונתי מלבחון עד כמה מאפייני כל יין מבטאים את הטרואר ממנו הם באים, וגם אם הייתי מטייל שם לעיתים קרובות, אני לא בטוח שהייתי מצליח בכך, אבל לדברי הייננית, (ושמעתי את זה בעבר גם מאורח אחר של דרך היין) השאמבול הוא היין שמסביר יותר מכל יין אחר, את בורגון. הוא מוכיח בפועל, שהניחוחות והטעמים של היין באים בעיקר מאזור הגידול ולא מהעינב עצמו.

מבין הלבנים, אהבתי במיוחד את הקורטון שרלמאן. מנסיוני האישי, גם בטעימות השוואותיות מול יינות מרסו, מונראשה ופוליני, לטעמי העדפתי את הקורטון, מבלי לפגוע בכבודם של האחרים. כולם, ללא צל של ספק, מגדולי הלבנים בעולם.

שלושת ה"שאטונף דו פאפ" שחברו לטעימה, לצד אחיהם מבורגון, מרשימים ולא משאירים מקום לספק. הם בידיים טובות, נשמח להמשיך לטעום אותם גם בעתיד.

אפשר לספר עוד ועוד… לסיכום, רק משפט אחד קצר: כן יירבו ערבי טעימות כאלה. לחיים!