צרעה: אדמה, אנשים, יינות

מספר היקבים בישראל הולך וגדל. מידי שבוע אנחנו מתבשרים על פתיחת יקב בוטיק חדש. יש אומרים כי הגענו כבר ל 200, אחרים אומרים 300 ואם מוסיפים גם את יקבי הבית, אולי אפילו 500 ואף יותר. האם זה טוב או לא טוב? תלוי את מי שואלים. יש הטוענים כי במדינתנו, אשר בה צריכת היין השנתית לנפש עומדת על אותה רמה (כעשירית מהממוצע במערב אירופה) כבר שנים רבות, אין מקום לכל כך הרבה יקבים. לדידם של אחרים, בשוק חופשי זכותו של כל מי שחפץ בכך, להקים יקב וכל המרבה הרי זה משובח.

לדעת אחרים, ואני ביניהם, ישראל חייבת להתרכז באיכות ולא בכמות. זאת הדרך היחידה לשרוד עסקית ולפתח שווקי יצוא בעולם הגדול. זאת הייתה וממשיכה להיות דרכנו בתחום ההייטק, ממנו אני מתפרנס למחייתי, וזה הכוון אליו צריכה לשאוף תעשיית היין הישראלית. בכמויות ובמחירים לא ננצח את יצואניות היין הגדולות בעולם, אבל באיכות אנחנו בהחלט נוכל לתפוס מקום מכובד, אפילו בין היצרנים הגדולים ביותר. זה דורש רצון עז לשיתוף פעולה של היקבים, גם על חשבון אגו אישי של מנהל זה או אחר, יחד עם תמיכה ממשלתית והעיקר, הגדרת ודחיפת המותג "יין ישראלי" שירחיק אותנו מהתדמית ההסטורית של "יין כשר".

היקב עליו ברצוני לספר הפעם הוא דוגמה חיה לכך. יקב כשר, כמרבית חבריו בענף, אשר מעולם לא הוצג ככזה בפני לקוחותיו בחו"ל, פתח בצעדיו הראשונים לפני כעשרים שנה, בשקט, בצניעות, שלב אחרי שלב והפך במרוצת השנים לאחד המובילים הגדולים והחשובים של היין הישראלי האיכותי.

עבר והווה ביקב צרעה

יקב צרעה הוקם בשנת 1993 על ידי הכורם והיינן רוני ג'יימס ז"ל, אדם מופלא, ציוני נלהב, צנחן בעל עבר צבאי מדהים, אוהב אדם מאין כמוהו, חקלאי בכל רמ"ח אבריו, אשר טבע את המונח "בית הגידול של הגפן" עוד לפני שהמונח "טרואר" השתרש במחוזותינו ואיתר חלקות בעלות פוטנציאל לייצור יינות מובחרים, למד את אופיה של כל חלקה וחלקה, והתאים את אופן הטיפול בכל אחת מהן לטרואר הייחודי לה, וזאת לאור המטרה להפיק יינות המבטאים את הייחודיות של מקור מוצאם. כיום זה נשמע כמעט מובן מאליו, אבל לפני 20 שנה רוני היה חלוץ. כעשר שנים לאחר מכן הוא זכה בפרס אשכול הזהב על תרומתו לעולם היין הישראלי. את דרכו בכרמים ממשיך בנו, דור ג'יימס, אשר הצטרף לצוות ככורם בשנת 2005.

רוני ג'יימס ז"ל. מייסד היקב

רוני הלך לעולמו ב 2008. בשנותיו האחרונות ידע שזמנו קצוב אך לא נח לרגע והמשיך לפתח את היקב. הוא קלט את היינן הצעיר ערן פיק וסיפר לאחד מכתבי היין כי ראיין כמה מועמדים, אבל אצל ערן ראה ניצוצות בעיניים וזה מה ששבה את ליבו. רוני היה בעל השכלה נרחבת בחקלאות, אבל את הידע לייצור יין למד בעצמו, כפי שאמר לי פעם "מהספרים ומהאדמה". באותה תקופה סיפר לי רוני, בהתלהבות האופיינית לו, כי במעקב אחר התפתחות הגפנים בחלקות שונות בכרמים, הוא היה נוהג ללעוס את חרצני הענבים ולהפתעתו, המסקנות שאליהן הגיע תאמו למה ש"הצעיר הנחמד הזה (ערן פיק) אמר שלמד באוניברסיטה". זוהי אמירה מרתקת ומרגשת אשר מלווה אותי בכל פעם שאני נזכר ברוני.

אני לא מאלו אשר מאמינים שההולכים מאיתנו צופים בנו מלמעלה, אבל בכל פעם שאני מבקר ביקב ומביט בתמונת דיוקנו של רוני ג'ייס, בחדר האורחים של מרכז המבקרים, אני חושב לעצמי כי רוני היה המאושר באדם אילו היה יכול לחזות בהמשך התפתחותו של היקב, אשר האיכות בראש מעייניו. ערן, בוגר אוניברסיטת דייויס בקליפורניה והמרכז ללימודי היין בניו יורק, שהתמחה ביקבים בקליפורניה, בורדו ואוסטרליה, עבר כברת דרך משמעותית בצרעה, העלה את רמת יינות היקב בכמה דרגות ונחשב כיום לאחד הייננים המוכשרים והמוצלחים בקדמת הבמה של תעשיית היין הישראלית.

היינן ערן פיק

ו… על כל המערכת הזאת, מנצח בהצלחה מנכ"ל היקב, אורי רן, כלכלן ובעל תואר MBA, אשר ויתר על קריירה מצליחה בתחום ההייטק כאשר גילה את אהבתו ותשוקתו ליין ומוביל כבר שנים את היקב ועומד בכל המטרות שהציב לעצמו ואף למעלה מזה.

אורי רן – מכ"ל היקב

מעבר להבנתו המעמיקה וידיעותיו בתחום היין, יש לזקוף לזכותו של אורי גיבוש צוות איכותי, לא רק בייצור היין, אלא גם באיכות הגישה ללקוחות. למאות האורחים שמגיעים ליקב מידי שבוע ובמיוחד במועדי ההשקות ומתקבלים בחום ובאהבה בלתי רגילים זה עשוי להיראות כמובן מאליו, אבל כמי שמכיר את כל העושים במלאכה, ואת דרך פעולתם, מהמנכ"ל ועד מנהלת מרכז המבקרים שולה, וסווטלנה שלצידה, אני יכול לומר בוודאות כי לתזמורת שמנגנת כל כך טוב, חייב להיות מנצח מצויין.

שולה – מנהלת מרכז המבקרים

יינות יקב צרעה מופקים אך ורק מענבים אשר גודלו וטופחו בכרמי היקב. יינות אלו מבטאים נאמנה את הטרואר הייחודי לכל כרם והם נקראים על שם מקור מוצאם: 'הרי יהודה' אדום ולבן, המייצגים את אזור היין של הרי יהודה, 'שורש' אדום ולבן, מענבים הגדלים בכרם שורש הנטוע על טרסות עתיקות בצמוד למושב שורש, ויין הדגל 'מיסטי הילס' המופק מחלקה מובחרת בעלת טרואר יוצא דופן.

קרוב לוודאי שטעמתי את כל היינות שייצר היקב מיום הקמתו. גם רכשתי ועקבתי אחרי התבגרות יינות הדגל של היקב, במיוחד שורש אדום ומיסטי הילס. לא ניהלתי רישום פרטני ובוודאי לא מדעי סטטיסטי. ההתרשמות הכללית שלי מצביעה על שיפור מתמשך באיכות היינות. לאחרונה השתתפתי בטעימת היינות העכשוויים לצד כמה מאחיהם מבצירים קודמים, השמורים עדיין בכמות קטנה בארכיון היקב. לא אלאה את הקוראים בפרטים מלאים של הטעימות ואתייחס אך ורק לאלו אשר נמצאים על מדפי היקב.

רשמי טעימה

הרי יהודה לבן 2013
היין הופק מענבי שרדונה (86%) וסוביניון בלאן (14%) שהותססו והתיישנו על שמריהם (sur-lie ) בחביות עץ אלון צרפתי ובמיכלי נירוסטה לתקופה של כ 9 חודשים. היין לא עבר תסיסה מאלולקטית, על מנת לשמר את המינראליות, האיזון והרעננות הטבעית. אכן, היין מעלה בשומת פרחונית נעימה, החך פוגש פירותיות ומינרליות באיזון מלא עם החומציות המודגשת המרעננת. היין, לטעמי, למרות צעירותו, מוכן לשתייה. אהבתי אותו יותר מאשר את אחיו מ 2012 שנמזג לצידו.

שורש לבן 2013 
מבוסס על 100% ענבי סוביניון בלאן הגדלים בכרם שורש. היין לא עבר תסיסה מאלולקטית והתיישן בחביות עץ אלון צרפתי למשך 7 חודשים. אכן, היין חד, עדיין מהודק, עם חומציות מודגשת, עשבוניות אפיינית לזן, וסיומת ארוכה יבשה.

הרי יהודה 2012
היין מורכב בעיקר מענבי קברנה סוביניון, עם תוספת של ענבי סירה, מרלו ופטי ורדו אשר גדלו על טרסות עתיקות בעלות הרכב אדמה של סלע גיר. היין התיישן כ 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי והוא עגול, מאוזן, משלב יפה פרי ותיבול, בעל חומציות מרעננת וסיומת ארוכה נעימה.

שורש 2012
מקור הענבים בכרם שורש, מחמש חלקות בעלות אדמת טרה-רוסה העשירה בברזל בעלות שכבת אדמה דקה ובמדרון תלול הפונה צפונה. היין מורכב מענבי קברנה סוביניון (69%), סירה (28%), ומרלו (3%) והתיישן בחביות עץ אלון צרפתי במשך כ 16 חודשים. היין הינו פרי של עבודה משותפת עם היועץ ז'אן-קלוד ברואה (Jean Claude Berrouet), לשעבר יינן יקב פטרוס. במהלך הטעימה, בה נמזגו גם בצירי 2009, 2010 ו 2011 רשמתי לעצמי הערה קצרה: "לטעמי, טוב יותר מאחיו משנים קודמות". אכן, היה זה יין עשיר, מורכב, רענן, מאוזן למופת, עם סיומת ארוכה מענגת.

מיסטי הילס 2011
המיסטי הילס האחרון שהושק, נמזג לאחר שנטעמו בצירי 2009 ו 2010 במקביל לשורש מאותם בצירים. שלושתם נפלאים, כיאה ליינות הדגל של היקב. כבר נכתבו על יינות אלו ועל יוצריהם כל השבחים האפשריים. לא נותר לי אלא לומר שמטעימתם הבנתי כי אל לי למהר בשתיית הבצירים הקודמים אשר נחים עדיין בבטחה במקרר היין בבית. הם ימשיכו להשתבח.

אור 2012
אין דרך מענגת יותר לסיום ארוע טעימות של יינות צרעה, ללא לגימת יין הקינוח המוכר והמוערך, עתיר המחמאות והפרסים, מהטובים ביינות הקינוח שידענו עד כה. יין שתמיד מרגש אותי ועוד יותר את רעייתי.