לוח מודעות◂ כללי פרסם מודעה חדשה

טעימת יינות מתיישנים של יקב הנס שטרנבך.

יקב הנס שטרנבך סגר את שעריו לאחר 30 שנות פעילות.

גדי שטרנבך, בנו של הנס שטרנבך, איש אדמה הכל רמ"ח אבריו. לאחר שרות צבאי קרבי משמעותי התחיל את דרכו החקלאית כרועה צאן באנגליה ובסקוטלנד, המשיך כמדריך טיולים, במיוחד טיולים רגליים בנגב ובעומק חצי האי סיני ונשא איתו תמיד את החלום על גידול ענבים ועשיית יין, חלום שהתגשם לפני 30 שנה בנחלה בגבעת ישעיהו, בה קבע את מגוריו.

נטיעה ראשונה של קברנה סוביניון ב 1996 (בציר ראשון בשנת 2000) בצידו הימני של נחל חכליל התחתון, ליד משפכו אל נחל האלה, אזור של קרקע אלוביאלית (חומרים שמביא סחף של זרמי מים) עשירה בחלוקי נחל, יחד עם מיקרו אקלים ייחודי, לילות קרים גם בקיץ ועוד תכונות אופטימליות לייננות שמאמינה במינימום התערבות וכושר השתבחות לאורך שנים רבות. ואכן, זאת הייתה תפיסת העולם של גדי ושל בנו, אדם, שלמד חקלאות בארץ והמשיך לתואר בייננות באוניברסיטה באזור ריינגאו בגרמניה והצטרף לניהול היקב.

כאמור, היקב סגר השנה את שעריו, לאחר שאדם פנה לקריירה מעבר לים וגדי כבר לא בחור צעיר וחסון כפי שהכרנו אותו בעברו. עם זאת, גדי עדיין מלא רוח יין מתלהבת ודבק בעמדתו שהיינן צריך לתת לטבע לעשות את שלו ולהתערב פחות ככל האפשר, והוא ממשיך להאמין בדרכו ובכושר ההתיישנות של יינותיו.

היקב נסגר, גדי ערך כמה סבבים של מכירות סיום, אך עדיין מאות בקבוקים מבצירי העבר נחים בתנאי טמפרטורה ולחות של מרתף יין ומצפים לחובבי יינות מתיישנים, שיבואו, יטעמו ויקנו.

אני עשיתי את זה ונהניתי שעה ארוכה עם גדי, הייתה זאת טעימת מתיישנים אישית של חמישה בקבוקים שגדי פתח במיוחד עבורי והיה מוכן להמשיך, בהתלהבות רבה, להציג את יינותיו, וחוויותיו בשלושים שנות ייצור יין, אבל בשלב זה כבר החלטתי עם מי מהיינות אני חוזר הבייתה.

בקצרה, 2006, 2007, 2008, 2011, 2012….. כולם עדיין חיים, אבל השאלה במתיישנים היא תמיד איך…

ה 2006 מעט מעבר לשיאו, אבל מראה בברור את מאפייני זקנתו המכובדת של הקברנה סוביניון. הצבע כבר לא אדום בוהק, הפרי נסוג לאחור והניחוחות השלישוניים של עומק המרתף ממש בולטים, אבל החומציות במלוא אונה והיא, יחד עם העפיצות המרוככת, מחזיקה את היין בהחלט במצב סביר. ללימוד פוטנציאל התיישנות זאת דוגמה מעולה, אבל בכל זאת, זה לא היין שהייתי פותח לליווי ארוחה. מנסיוני, גם יינות מתיישנים מאותו בציר, ואפילו מתוך אותה אריזה, לא תמיד זהים כאשר טועמים אותם לאחר שנות דור וגם הטעם האישי משחק תפקיד. גדי היה מוכן לפתוח בקבוק נוסף מאותה סדרת ייצור, כדי לאושש את דברי, אבל העדפתי לעבור ליין הבא.

ה 2007 עד 2011 בשיאם, אבל כל האמור על ה 2006 נכון גם לגבי השלושה האלה. הראשון שממש שומר על רוח נעוריו הוא ה 2012… רוח נעורים של מתבגר בן 14 שעוד שנים לפניו לדעתי ואכן, כמות יפה ממנו גם חזרה איתי הבייתה. לחיים!