לוח מודעות◂ כללי פרסם מודעה חדשה

עמק הרון הוא למעשה סיפור של אזור גדול ועתיק מאוד, שההכרה הבינלאומית בו הגיעה באיחור רב ביחס לבורדו ולבורגון. הגפנים ניטעו בעמק הרון כבר בתקופה הרומית, לפני כ-2,000 שנה. הרומאים פיתחו את הכרמים באזורי הרמיטאז', קוט רוטי וקונדריו, תוך ניצול מדרונות הגרניט התלולים לאורך הנהר. בימי הביניים זכו יינות האזור למוניטין מקומי, אך לא למעמד האירופי של בורדו ובורגון.

בורגון נהנתה במשך מאות שנים מחסות המנזרים הציסטרציאנים והבנדיקטינים, שפיתחו את תפיסת הטרואר והסיווג המפורסם של הכרמים. בורדו נהנתה מיתרון מסחרי עצום בזכות נמל הים והקשרים עם אנגליה החל מהמאה ה-12. לעומתן, עמק הרון היה מרוחק ממרכזי הסחר העיקריים, מפוצל בין אזורים שונים, חסר זהות אזורית ברורה ומבוסס ברובו על שוק מקומי.

במאה ה-18 וה-19 – עלתה קרנו של ההרמיטאז' והוא זכה להכרה יוצאת דופן. יש היסטוריונים של יין הטוענים כי במאה ה-19 הרמיטאז' נהנה מיוקרה שלא נפלה מזו של רבים מהשאטואים המפורסמים בבורדו.

משבר הפילוקסרה בסוף המאה ה 19 פגע קשות בעמק הרון, כמו בשאר אזורי היין בצרפת, כרמים רבים נעקרו וחלק מהמדרונות התלולים בצפון הרון ננטשו לחלוטין משום שהעבודה בהם הייתה קשה ויקרה. בתחילת המאה ה-20 אזורים כמו קוט רוטי וסן ז'וזף עלו ופרחו.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה 20, בעלי יקבים ב Châteauneuf-du-Pape. הובילו מאבק נגד זיופי יין והגדירו לראשונה גבולות כרמים, זנים מותרים, כללי ייצור ועוד. המודל שפותח בשאטונף-דו-פאפ הפך לבסיס מערכת ה-AOC הצרפתית כולה. למעשה, אפשר לומר ששאטונף-דו-פאפ הייתה המעבדה שבה נולדה מערכת האפלסיונים המודרנית של צרפת.

לאחר מלחמת העולם השנייה רבים חשבו שכרמי קוט רוטי ייעלמו, אבל באותם ימים נכנסו לתמונה כמה יצרנים אגדיים: בשנת 1946 הקים Étienne Guigal את E. Guigal., בהמשך פיתח את יינות ה-LaLa: La Mouline ,La Turque , La Landonne , אשר הוכיחו לעולם שקוט רוטי מסוגלת להתחרות ביינות הגדולים ביותר של בורגון ובורדו. רבים רואים בגיגאל את האיש שהחזיר את קוט רוטי למפת היין העולמית. בעקבותיו באו מישל שאפוטייה, ופאול ז'אבולה (La Chapelle Hermitage).

בשנות השמונים ושתשעים של המאה הקודמת נכנס לתמונה רוברט פרקר שהתלהב במיוחד מיינות דרום הרון ובעיקר משאטונף-דו-פאפ. הציונים הגבוהים שהעניק העלו את מחירי היינות, חשפו את האזור לשוק האמריקאי והפכו את הרון לאלטרנטיבה יוקרתית לבורדו. רבים רואים בפארקר גורם מרכזי בפריצה העולמית של האזור.

המאה ה-21 – תור הזהב – כיום עמק הרון נהנה ממעמד שלא היה לו מעולם:
• קוט רוטי והרמיטאז' נמנים עם היינות המבוקשים בעולם.
• קונדריו הפכה לסמל העולמי של ויונייה.
• ג'יגונדאס, קורנאס וסינט ז'וזף זוכות להכרה גוברת.
• שאטונף-דו-פאפ היא אחת האפלסיונים המפורסמים ביותר בעולם.

• זהו סיפור נדיר בעולם היין, אזור עתיק מאוד, שגדולתו ההיסטורית הייתה ידועה למעטים, אך תהילתו הבינלאומית האמיתית נבנתה בעיקר במהלך 70 השנים האחרונות.

זה תקציר סיפורו של אזור היין של עמק הרון, ממש על קצה המזלג.
כדי להמחיש זאת, התכנסנו, קבוצה של חובבי יין מובהקים, ב"דרך היין" בניצוחו (ובהתלהבותו המתמדת) של קובי שקד, עתיר הידע והניסיון וטעמנו מדגם מייצג של כל האמור בתקציר שהעליתי.

קצרה היריעה (ובוודאי גם סבלנות הקריאה) מלתאר בפירוט רב כל יין שטעמנו. בכל זאת כמה מילים.

פתחנו בוייוניה של דומיין רוסטאון, אשר הציג במלוא הדרם את מאפייניו הקלאסיים של הזן, מתיקות מאופקת אשר מלטפת את החיך ומרירות עוד יותר מאופקת, שמעניקה תחושת רעננות מענגת. ואם לא די בכך, סיומת ארוכה. ויונייה מדהים, צעיר ועוד שנות השתבחות רבות בפניו.

המשכנו עם סינט ז'וזף של גיגל, יין טעים מאד, מציג פרי מרענן, אשר נישא על חומציות בולטת, גוף בינוני, איזון סביר עם העץ ועם רמת האלכוהול, צעיר עדיין אבל מראה סימני כושר למרחקים ארוכים.

עברנו להשוואה בין שני יינות קוט רוטי, רוסטאן מול אוגייר, שניהם מבציר 2022. מרבית הטועמים חשו כי אוגייר מציג בגדול את מאפייני הסירה, תיבול עז, דיוק וסיומת חדה לעומת ה לה לאנדון של רוסטאן, שהציג מנעד ניחוחות וטעמים רחב מאד, איזון למופת וסיומת ארוכה מענגת. לטעמי האישי, המנצח בטעימה הזאת.

חלפנו על פני ג'יגונדאס וקורנאס, שניהם נפלאים, ועברנו לעוד טעימה השוואתית של שני יינות הרמיטאז', פראטון לה דוואנד 2003 ולואי שאב פרקונה 2021. השוואה מעניינת בין שני דורות, שני סגנונות והבנה לאיזה אורך חיים הם מסוגלים להגיע. אין ספק שהם נותנים פייט רציני ליינות בורדו. אני מקווה שקובי, חסיד מובהק של בורדו, יסלח לי על ההערה האחרונה.

מכאן ירדנו דרומה לשאטונף דו פאפ, האדום של פאגו 2001, והלבן של שאטו דה בוקסטל גפנים בוגרות 2023, שניהם, כל אחד בדרכו ובמאפייניו, מייצגים בכבוד ובגבורה את ההילה של שאטונף, טעימים ומענגים. אין כלבן שכזה לסיום טעימה, שמעבר להיותה תענוג לאף ולחך, גם מעשירת ידע והבנה של ההסטוריה המעניינת של האזור.

לסיכום, אם בורגון מלמדת מהו טרואר, ובורדו מהו מוניטין, הרי שעמק הרון מלמד כיצד חקלאות, אופי, היסטוריה ותשוקה יכולים להפוך אזור עתיק למוקד המשיכה של עולם היין המודרני.